276

 

תגובות לאירועי היום אלול תשס"ו

נשק קונוונציונלי?

סילוון שלום התריע לאחרונה כי הפסקת האש עלולה לשמש לאויבי ישראל הזדמנות להשיג נשק לא קונוונציונלי. בכך אמר, למעשה, שהוא מסכים עם גישת ההסכמיות הפסוודו-הומניסטית המערבית. ויש לציין כי הנשק הלא מוסכם, כשלעצמו, אינו מהווה, למעשה, בעיה גדולה יותר מנשק המוסכם: שום נרצח לא שאב אי פעם נחמה מכך שמותו נגרם על ידי נשק קונוונציונלי, כמו סכין בגב.

זה מול זה.

זה למעלה מחודש נמצאת במעצר נערה יהודיה בת 15 אשר פשעה היחידי היה אי הכרה בסמכות בית המשפט.

אל מול מקרה זה, בולט בחומרתו העוול שבשחרורו למעצר בית של נער ערבי בן 15, אשר, יחד עם חבריו, הכין בקבוקי תבערה ויידה אותם על בית כנסת ועל אוטובוס.

אין כמו העמדת שני עוולות אלה זה מול זה כדי להמחיש את העובדה שהרבה יותר משלומם של אזרחי ישראל, מה שחשוב למערכת המשפטית בימים אלה הוא ההכרה בה.

צבא יהודי ומצוות היהדות.

סביר שרוב חיילי צה"ל הם יהודים, אף אם אין דבר זה אומר הרבה לגבי מידת קיום מצוות ההלכה שננקטת על ידם. מנקודת מבט דתית, משמעות הדבר היא שהם מחוייבים, כיהודים, לשמור את מצוות היהדות. דבר זה משמעו, בין היתר, שאין להוציא מכלל אפשרות שיש קשר בין מספר הנפגעים הגדול של צה"ל לבין העובדה שהדבר אירעו תוך כדי ביצוע חטאים. סביר שמבחינה דתית אחד החטאים הנפוצים ביותר המבוצעים על ידי צה"ל הוא חילול השבת; חלק גדול מהפעולות הצבאיות של המלחמה בלבנון, למשל, בוצעו בשבת, דבר שאם אין בו הכרח, מהווה חטא מבחינה דתית.

מבחינה לא דתית, יש לראות את התיאוריה הדתית כסבירה כל עוד לא הוכחה כמוטעית – וביצוע פעולה תוך כדי חילול שבת כמוטעה לפחות פוליטית בשל אי הנעימות שהוא גורם ללובש מדים או אזרח ישראלי שכן מקיים מצוות, ובכך מביא לירידת המוטיבציה שלו.

בכל מקרה, אין זה מוצדק לקבוע ביצוע פעולה בשבת אם אין קביעה זו מייצגת הכרח מבצעי – ולו רק כדי לשמור על תדמית של התאמה בין היהדות לבין החייל היהודי בצה"ל.

אמונות טפלות.

יש בעמנו כאלה, אשר מתוקף ראייתם את עצמם כנאורים, הם רואים את חובשי הכיפות כבלתי נאורים - ולאור זה הם מקפידים ללגלג על ה"בלתי-נאורים" בעם בגלל מה שנראה להם כאמונות טפלות.

לפחות באופן מוצהר, תומכים אנשים אלה במה שמוכח מדעית ודוחים את מה שאיננו.

אך בעתיד ייקבע, על ידי מחקר אובייקטיבי, מה מידת השכלתנות אשר בשלה סוגדים אנשים אלה לאמונות כמו "תהליך השלום", לויתורים מפליגים לרוצחים כאילו יש בכוחם של הויתורים להביא שלום – ולדבריהם של רוצחים, המבטיחים לקיים הסכמים ומפרים אותם שוב ושוב.

אין ספק שאמונה זו תסתבר עם בוא הזמן כאמונה הטפלה החמורה והמסוכנת מכולם – וכמושאה של דת מפלצתית, אשר על מזבחה נטבחו רבים וטובים מבני עמנו.

אוהד קמין