275

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 620

תגובות לאירועי היום אב תשס"ו

סדר עדיפויות.

פרשת המניות של חלוץ יוצרת אי נעימות רבה, בשל הפער שבין תחושת הציבור ש"משהו לא בסדר" לבין חוסר היכולת למצוא פגם חוקי במעשיו של הרמטכ"ל.

כי הבעיה איננה בחוק: התחושה הקשה כלפי חלוץ נובעת מכך שפעולתו משקפת פגם קשה בסדר העדיפויות שלו כאדם.

מאידך, כדי לדעת זאת לא היה צורך בפרשת המניות – די בכך שלפני שנה הפעיל את צה"ל כדי לגרש אלפי אזרחים ישראליים מביתם, תוך רמיסת כבודם וזכויותיהם.

פיקוד העורף.

פיקוד העורף, אשר אנשיו מרבים בנסיעות לחו"ל כדי לסייע לאסונות המתחוללים במקומות שונים בעולם, יכול לרשום לעצמו הערה לגבי הזנחת יושבי המקלטים בגליל.

רבים המקומות מוכי האסונות בעולם, כך מספרים לנו, אשר מודים לאנשי פיקוד העורף הצה"ליים, אשר נחלצו לעזרתם. ואם קיים אלוף פיקוד העורף, כדאי לברר אצלו מהן אמות המידה שלפיהן הוא קובע את היחס הראוי בין יחסי ציבור חיוביים לטיפול מקצועי באזרחי ישראל שהם, למעשה, העורף שעליו הוא מופקד.

בצה"ל אומרים.

"בצה"ל אומרים כי..." כך נאמר לאחרונה בחדשות גלי צה"ל.

האם כשב"גלי צה"ל" אומרים ש"בצה"ל אומרים" מתכוונים אנשי התחנה להצהיר על כך שהם וצה"ל זה כבר לא אותו דבר?

מלכודת הקופים.

יש מקומות שבהן תופשים קופים בדרך הבאה: מניחים כלוב קטן ובתוכו פרי. הקוף מכניס את ידו אל הכלוב ואוחז בפרי. אך בשל החור הקטן בכלוב, הוא אינו יכול להוציא את ידו כל עוד היא מחזיקה בפרי. בדעתו של הקוף לא עולה להשמיט את הפרי מידו כדי להשתחרר וכך הוא נשאר לכוד, בשל אחיזתו בתפוח, עד בואו של הצייד.

מדינת ישראל נקטה באותה שיטה כלפי מתיישביה הלאומיים; הכלוב הוא המדינה, אשר פועלת נגדם - והתפוח הוא הרעיון הלאומי היהודי. כדי להשתחרר מאחיזתה הרעה של המסגרת השלטונית הפוגעת בו, כל מה שהמתיישב צריך לעשות הוא להרפות מהרעיון שהמדינה מהווה התגלמות של הרעיון הלאומי היהודי – אך הוא אינו מסוגל להרפות ממנו.

כך, בשל אמונתו זו, נותר המתיישב, המאמין במדינה, כבול למלכודת הקופים שלה.

הדרישות והאלטרנטיבה.

הדרישות החוזרות ונשנות מישראל לעמוד באמות המידה של ההומניזם המערבי במלחמה שהיא מנהלת, על רקע השתיקה בענין זה כלפי אויביה, הן בלתי מאוזנות.

אך מעבר לאי הצדק שבחוסר איזון זה, יש לשאול האם אין דווקא בעובדה שהוא מניח שישראל אחראית להצגת מוסריות מושלמת – משום הזדמנות מיוחדת להפצה כלל-עולמית של ערכים מוסריים אמיתיים וצודקים, המתבקשים, אולי, כאלטרנטיבה למוסר הבעייתי, הלא-צודק והלא אמיתי, שביסוד דרישות אלה?

ומהו, בעצם, מוסר אלטרנטיבי זה, אם לא המוסר היהודי?

אוהד קמין