268
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 553
תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ו
המשענת הבטחונית.
במשך למעלה מחמש שנים הצטיידו אנשי האוייב בנשק. זה היה תהליך ארוך ובלתי מופרע שאותו לא שיבשה ישראל אפילו ברמת ההצהרה. במדינה ראויה לשמה היתה רק שתיקה כזו בסיס להעמדה לדין של האחראים על בטחון הציבור, ובמיוחד אלה שבמשך זמן רב מקבלים מהציבור נתח משאבי עצום מהכנסותיו, במיוחד למטרה זו.
אך בישראל לא קיים מנגנון משמעותי של ביקורת כזו, המאפשר לבדוק באיזו מידת תבונה כלכלית נוצלו משאביו של האזרח כדי להגן עליו; למעשה, כשיתפוגג העשן מעל השלב הנוכחי של הלחימה לא תהיה דרך לדעת דבר כזה – וכך יימשך הדבר פעם אחר פעם, לפחות כל עוד אין בנמצא מנגנון שמסוגל לבקר את הקשר בין הוצאות המדינה לצרכי הבטחון שלה.
השאלה העקרונית שנשאלת היא: עד מתי נמשיך, כישראלים, לסמוך מבחינה בטחונית רק על משענת העובדה שהערבים פשוט גרועים יותר?
מוסר תגובתי.
בעולם המוסר של היום, פעולה מלחמתית מוצדקת כאשר היא תגובתית – כאשר היא מתבצעת כתגובה על פעולה יזומה, שנעשתה לפני כן על ידי הצד השני.
ברוח זו יש לציין שני דברים:
א. שכל מה שישראל מרשה לעצמה לעשות במלחמתה נושא אופי תגובתי – ומוסבר ככזה. פעולתה של ישראל לעולם לא תהיה יזומה אלא רק תגובה על יוזמה של האוייב.
ב. שכדי להצדיק את האוייב מצמידים לכל פעולה שלו נימוק מקדים כדי להפוך את הפעולה לתגובתית ובכך למוצדקת. ברוח זו, כל פעולת איבה של האוייב מוצגת על ידי השמאל הישראלי כאילו מדובר בתגובה על פעולה מסויימת מוקדמת של ישראל.
אך האוייב, מצידו, גם אם הוא מנצל את נושא התגובתיות למטרותיו התעמולתיות, אינו נזקק לטיעון זה; הוא מרשה לעצמו ליזום התקפות וחש חופשי לגמרי בענין זה.
למעשה, אולי זה מה שיביא את היהודים לזכור כי המוסר היהודי גם הוא אינו כובל את עצמו ל"כאן" ול"עכשיו" של פעולת האוייב. במקום תגובתיות, מצהיר המוסר היהודי על האלטרנטיבה: "הבא להרגך השכם להרגו" – אתה אינך חייב לחכות עד שאויבך ינקוט בפעולה כדי להיות צודק בפעולתך נגדו; די בכך שאתה יודע כי הוא מעוניין במותך.
הצד והאמצע.
למי שמסתכל מהצד, זה נראה יותר ויותר שהעימות המתרחש בין ישראל לחיזבללה ולחמאס אינו אלא קצה הקרחון של עימות כלל עולמי; זהו העימות בין העולם החפשי, שישראל מהווה את החזית הקדמית שלו – לבין אויביו, שארגוני הטרור נציגיו.
אלא שאירן מרשה לעצמה את המותרות של המממן הלא מעורב – של מי שמאפשר את היכולת של הטרור לרצוח אזרחים ישראליים מבלי להיפגע בעצמו.
ואנחנו, הישראלים, לא משנה כמה נצליח במלחמתנו, לא נוכל להנות ממעמד של "מסתכל מהצד", כי אנחנו, לטוב או לרע, באמצעיתו של העימות הזה.
וזו גם הסיבה לדחות על הסף כל תביעה מישראל להגיב בצורה יותר "פרופורציונלית". מי שעומד מן הצד, יכול לעסוק במוסר על יסוד מתימטי. מי שבתוך העימות, שחייו וחיי עמיתיו הם אלה שנמצאים בסכנה - לא.
אוהד קמין