253

 

תגובות לאירועי היום אייר תשס"ו

מצור.

ישראל איננה צריכה לחשוש מן המלה "מצור" וכדאי לה לטפוח לעצמה על החזה בגאווה אם המגבלות הכלכליות שהטילה על הרשות הפלשתינית מסתברות כאפקטיביות.

יתרה מזו, ישראל יכולה להשתבח בעצמה על כך שסוף סוף מצאה דרך להמחיש לציבור הפלשתיני את החסד הגדול שעשתה עמו היישות הציונית עד עתה, לפני המצור, אם כי ספק גדול הוא באם ציבור כפויי טובה זה, אשר רואה בישראל רק את הרע, גם אם הוא נזקק לשירותי הבריאות והכלכלה שלה, יידע לזהות גם את הטובה .

בנוסף לכך, כדאי להשתמש במתרחש כדי להזכיר לעולם את 58 שנות המצור והחרם שהטיל כל העולם הערבי על ישראל מאז הקמתה.

התמוטטות מוסרית.

אך אינפלציה מוסרית חמורה – שישראל אחראית לחלק ניכר ממנה – פשטה כמגפה בשורות מתנגדי הטרור – והביאה אף לכך שארה"ב, בלחץ שותפותיה בקוורטט הבינלאומי, הסכימה, למעשה, לתמוך כלכלית בטרור; לא, היא אינה מסייעת לרוצח עצמו – היא רק תדאג לכך שבני משפחתו לא יגוועו ברעב – והיא תסב את עיניה כשימשיך להטיל טרור גם על בני משפחה אלה, יטול את משאביהם ויסב אותם לרצח יהודים.

כך, הולכים שמי העתיד ומתקדרים מעל ישראל ומעל העולם החפשי כולו, וספק גדול הוא באם מנגנוני הפיקוח של ישראל והקוורטט מסוגלים לעמוד באתגר של הפרדת רעב ללחם מרעב לדם.

עד היום הם לא הצליחו בכך.

הומניטריות עיוורת.

בשבוע שעבר למדנו כי ארה"ב איימה שלא תדבר עם ממשלת החמאס כל עוד זו "מעודדת טרור". לפני שנתיים-שלוש האיום שלה היה אחר לגמרי: אנו נחסל כל מי שתומך בטרור.

כאשר מצליח השודד הרוצח, בערמומיותו, לשבור את מפתחות הסתרים של כספות הבנקים האירופאיים ולהוציא מהם שפע סיוע בינלאומי במסווה של "הומניטריות", עיוורת חסרת הבחנה זו מוסרת את כספי המסים של אזרחי העולם החפשי לידי ידיים המגואלות בדם חפים מפשע כדי להציל רעבים. ונאמנים אנשי החמאס על כך שבזמן שבו ניתן להטיל ספק בשברון הרעב, אין ספק כלל לגבי מות החפים מפשע.

לזכור ולשכוח.

בשבוע שעבר התרגשו אזרחים רבים מכך שבדו"ח המבקר נחשפו לפני ליקויים רבים במשרדי הממשל ובמוסדות המדינה. אך רק לפני זמן לא רב היה איזה ענין של כמה מאות אלפי שקלים אשר נגע לתרומות שקיבל שמעון פרס. מישהו זוכר?

פינת האיפה והאיפה: דעת מיעוט.

השמאל, אשר מצהיר רבות על דבקותו במסקנות הבג"ץ, נצמד השבוע דווקא לדעת המיעוט של השופט חשין, אשר מבחינתו צריך לגייס את החרדים למען "השויון".

חבל שהשמאל לא תמך בדעת המיעוט בהזדמנויות אחרות, כמו, למשל, כאשר זה התנגד לגירוש גוש קטיף.

אוהד קמין