245

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 595

תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ו

לזכור ולא לשכוח.

יש דבר מה מאלף שכדאי לנו לחשוב עליו בימי חג הפסח הללו, על מוסר העולם של היום:

אם יימצא בימים אלה שריד כלשהו למלכותו העריצה של פרעה משעבד היהודים, תתבע ממשלתו של מובארק – ותקבל – את זכות הבעלות על המוצג הארכיאולוגי הזה. הוא ישכון אחר כך במוזיאון קהירי, כדי להאדיר את תרבות מצרים העתיקה – כמובן תמורת תשלום נכבד מכל תייר, שייגבה לצרכיו של שלטון מצרים העכשווית.

אך אם ידרוש העם היהודי הנחה כלשהי בכניסה למוזיאון זה, בשל חלקו בעמל שיצר את הנכס הזה – יישמעו קולות של צחוק מהדהד מקהיר, דרך ניו-יורק ופריז, עד תל-אביב.

צחוק זה לא ינבע מהמחשבה שההגיון הפנימי המובנה בדרישה יהודית זו מופרך, אלא מכך שאין היום סיכוי שמישהו יתייחס ברצינות לתביעת נציגי העם היהודי של היום לגבי מה שקרה לפני ארבעת אלפים שנה, אם שום כוח בעולם אינו תומך בעמדה השומרת על זכויותיו בנות האלפיים של העם אף בארצו שלו.

בינתיים, כל מה שנותר לנו לעשות כדי שבעתיד זכויותינו על ארצנו תזכינה לכבוד הראוי, הוא לזכור ולא לשכוח.

מרגל תמורת רוצח.

"ישראל לא מתעקשת על שחרורו של פולרד" אמרה עו"ד דרשן-לייתנר כשהועלה הרעיון לשחרר את פולרד תמורת ברגותי. פרשנות מפליגה זו לגבי רעיון ההחלפה קולע ללב ההצעה המעוותת מבחינה מוסרית.

מעניין מי הגה את הרעיון, המשווה, על ידי החלפה, סוכן ישראלי לרוצח: אולי זה שהעביר, בזמנו, מחבלים רוצחים חיים לידי אלה ששלחו אותם, תמורת גופות חיילי צה"ל.

נאמר, בהקשר זה, כי "פולרד הפך לסמל". זוהי בדיוק הסיבה לכך שאפילו כרעיון מופשט – שכנראה לא יתממש – משמעות הדבר פדיון נפש במחיר של נפש – נפשו של השבוי פולרד תמורת נפשות היהודים שישלמו על הימצאותו של הרוצח ברגותי מחוץ לכלא.

מה שבטוח.

אם חפץ מישהו, יום אחרי הרצח בתחנה המרכזית, להבין טוב יותר את הרוצחים, הוא יכול ללכת לסינמטק תל-אביב ולראות שם את הסרט "גן עדן עכשיו".

באותה הזדמנות, אם הסרט לא שיכנע אותו באנושיותם של הרוצחים ו/או בצדקת עמדתם, הוא יכול גם להפגין במקום את התנגדותו לרצח. סינמטק תל-אביב הוא, ללא ספק, מקום בטוח יותר מהתחנה המרכזית בעיר.

לא בסל?

אזרחים אשר שילמו ביטוח לאומי במשך שנים ונזקקים כעת לתרופות נתקלים בתשובה "זה לא בסל", שמשמעה "תרופה זו איננה מצוייה בסל התרופות הניתנות על ידי משרד הבריאות".

הביטוי "סל הבריאות" אינו מופיע בחוזי חברות הביטוח עד לפני שנים ספורות. הוא גם לא מופיע בחוזה שלפיו שילמו אזרחי ישראל במשך עשרות שנות חיים את דמי הביטוח הכפויים הקרויים "ביטוח לאומי". נהוג להניח שיש משום אבק רמיה בהוספת סעיף לחוזה על דעתו של צד אחד; האם זה גם המצב במקרה של סעיף "סל התרופות"?

אוהד קמין