243

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 589

תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ו

העבודה משחררת.

אחד ממאפייניה של מפלגת העבודה הוא שהיא משחררת מאחריות את מי שגרם נזק לכלכלה הישראלית – כמו את עמיר פרץ בתפקידו כיו"ר ההסתדרות, שבו גרם למשק הישראלי נזק של מיליארדי דולרים על ידי השביתות שבהן נקט – מבלי שיצטרך לתת את הדין על כך.

ואם שוחרר עמיר מאחריות לנזקים שגרם – ולא הראה בשום צורה רצון לפצות את הנפגעים מפעולתו - ניתן רק לשער את גודל הנזק שיכול האיש לגרום לכלכלה הישראלית בעתיד, אם וכאשר יחזיק במפתחות לגרימת נזקים גדולים הרבה יותר למשק.

סכנות ילדות.

במלחמה בינינו לבין הפלשתינים נשקפות סכנות לילדים משני הצדדים, אך לא מדובר באותה סכנה: ילד יהודי יכול להיפגע על ידי רוצח. ילד פלשתינאי עלול להיות רוצח.

גם אם הילד הפלשתינאי לא יהיה רוצח – הוא יגדל תוך כדי חינוכו לראות את הרצח באור חיובי, לראות את הישראלי באור שלילי – ואת היהודי באור אנטישמי.

כל זה הוא חלק ממשמעות היות האוייב שעומד מולנו לא מוסרי לא רק בפעולות הלחימה שלו נגדנו אלא בדרך חינוכו מילדות ועד בגרות.

דרישות המינימום.

תוך פחות מיממה הורידו גורמים בתנועתו את עמיר פרץ מהרעיון של הקמת ממשלה ובמיוחד מהרעיון להיות שר בטחון. מדוע? כי בהתאם למסורת השמאל הישראלי, אתה צריך להיות בעל "רקע בטחוני מעשי" כדי לעסוק בבטחון ישראל: תפיסת הבטחון השמאלנית מסתכמת, מאז הפלמ"ח, בכך שהשואף לתפקיד מפתח בבטחוניות הישראלית צריך להראות מספר מינימלי של קרקפות ערביות תלויות מחגורתו.

לפי תפיסה זו, אין לממונים על צה"ל צורך בקיום מחוייבות לאזרח – או בידיעה מוסרית מובהקת על צדקת הדרך – אלא רק בכשרים טכניים.

כך, כשהוא סובל מחוסר מוסריות, נראה עולם בטחון ישראל בשנים האחרונות – מחד הפקרת בטחונו האישי של האזרח הישראלי ברמה המעשית, ומאידך התדרדרות גמורה של יכולת העמידה הערכית מבחינה מוסרית. שני אלה מביאים למדיניות הלא מוסרית של השמאל על כפילות פניה: יציאה נגד אי מוסריותו-כביכול של צה"ל אם וכאשר נראה שהוא פועל נגד "חפים מפשע" בצד האוייב – והסכמה מוסרית מלאה וגמורה לפעולה פושעת של צה"ל נגד זכויות האדם של אזרחי ישראל.

צדק חברתי.

"...אני מאחל לך להביא לצדק חברתי" – זהו אחד מהאיחולים שבהם בירך הנשיא קצב את אהוד אולמרט, כשהטיל עליו להרכיב ממשלה חדשה בישראל.

העובדה שהנשיא בחר בביטוי הנפוץ בימינו "צדק חברתי" במקום במושג היסודי כל כך "צדק", משמעה ויתור על צדק אמיתי, מציאותי, לטובת הגדרה חדשה.

ההגדרה החדשה משמעה ויתור על המשמעות ה"ישנה". במציאות של צדק אמיתי, לא היה שום צורך ב"שיפוץ", "חידוש" או "דיוק" של צדק: לעם ישראל די היה בצדק. מי שאינו קורא לצדק אלא לצדק "חברתי" מכוון או מתכוון לאי צדק.

אוהד קמין