236

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 553

 

תגובות לאירועי היום אדר תשס"ו

ארגוני זכויות האדם, טלו קורה.

הפגיעה הגדולה ביותר של צה"ל בזכויות האדם היא, ללא ספק, גירוש גוש קטיף. האירגונים העוסקים בהגנה על זכויות האדם אלה מוצאים לנכון להתייחס, במקום זה, לפגיעותיו-לכאורה של צה"ל בזכויות האדם של ...הפלשתינים במחסומים. שם, במקרה הגרוע ביותר, אחראי חייל צה"ל לפגיעה קלה בזכותו של אדם. איך ניתן להשוות זאת להוצאה אלימה של בני אדם מביתם, לנישולם מכל רכושם והשלכתם לכל רוח כפליטים?

"חיי אדם" בכל מחיר?

כמה עולה לשים גדר הפרדה מזורגגת על פס לבן?

כך זעק בטלויזיה אדם שאשתו וילדיו נהרגו בתאונה אחרי שהתנגשו חזיתית באוטובוס, כשיצאה האם הנהגת לעקיפה על כביש בין עירוני.

עם כל הרצון הטוב שלא לפגוע בשום דרך באדם שעבר אבדן כה קשה, יש בהאשמתו-תביעתו משום הצהרה שיש בה חשיפה עצמית כפולה:

הראשונה, המפוקפקת מבחינה ידיעתית, מניחה כי גדר הפרדה היתה מונעת את התאונה.

השניה, מפוקפקת מבחינה מוסרית, היא ההטלה הגורפת על הקופה הציבורית את חובתה של הקמת גדר הפרדה בכל המדינה, מבלי להתחשב בהוצאה.

יש להצטער על כך שתביעה כזו, הנובעת מלב המום מכאב, מצאה לה מקום על המרקע. דבר זה מראה כי "חיי אדם" – בין אם הדבר מוזכר בהקשר מעשי או לא – הפך לסיסמה שאיש אינו מעז לערער עליה – או להסתכן בכך שייחשב לכזה שאינו מכיר בערך זה.

חיי אדם אינם מנותקים מהקשר תמחירי והם אינם בלתי מוגבלים מבחינת הוצאה ציבורית; אם באמצעי התקשורת בוחרים, ממטרות של פופוליזם, ליצור רושם כי כל תביעה שבאה בשם חיי אדם היא צודקת, הם טועים ומטעים.

השפלה.

"השפלה של המין האנושי" קרא מאזין, בשידור רדיופוני חי, לצילום ששודר בטלויזיה הממלכתית הישראלית, בו נראים השוטרים הפלשתינים מופשטים עד תחתוניהם. אבו מאזן הזועם אמר שפעולת צה"ל ביריחו היתה "השפלת העם הפלשתיני".

"אפשר היה אולי למצוא דרך אחרת לעשות זאת" אמרה עירית לינור ב"גלי צה"ל" על "מצעד התחתונים" של הפלשתינים הנכנעים ביריחו. בכך הביעה התקשורתית דבר נכון כשלעצמו – ויותר משאפשר היה לעשות זאת בדרך אחרת, אפשר היה להימנע מלשדר זאת לעולם כולו – אך כנראה שיש דברים שאנשי התקשורת פשוט מכורים להם כלסמים.

השימוש במושג "השפלה" מעיד על תחושת השפלה שחוו הפלשתינים למראה זה, אך עצם קיומה של השפלה איננו מעיד על זהות המשפילים. בהתחשב בהקשר, מי שנושא באשמת ההשפלה הזו – ומכך אלה שביצעו את ההשפלה – הם, קודם כל, הפלשתינים עצמם.

חשבונה של שחיתות.

פסק הדין וגזר הדין שניתנו בענינה של הח"כ נעמי בלומנטל היו רחוקים מלהביא את הציבור בישראל לאופוריה שהיא תוצאתה של מלחמה מוצלחת באוייב ציבור. אך בהקשר זה ראויים להיזכר דבריו של האזרח שבחר לציין: "הלוואי שכל המושחתים בעתיד ישלמו, כמו בלומנטל, את דמי שחיתותם מכיסם ולא מכיסי".

אוהד קמין