הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

213

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 756

תגובות לאירועי היום טבת תשס"ו

דרכים רבות.

במסגרת הויכוח הנדון בימים אלה באם יש לתת לארון החמאס לבצע תעמולת בחירות, הצהיר דובר החמאס כי לארגון יש "דרכים רבות" לבצע תעמולה.

הציבור בישראל מכיר יפה דרכים אלה, הזרועות בגופות אזרחים יהודים שותתי דם.

פליק פלק מילולי.

טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה, התוודה בשידור חי על כך שהכה את ילדיו. בעברית בחרו לקרוא למושג שבו השתמש באנגלית בביטוי "להפליק".

בשנת 92 כתב סטרשנוב בפס"ד כי "ענישה גופנית אינה פסולה מבחינה חינוכית" - והארץ סערה. השופטת דורית בייניש "תיקנה" את הפסק ואסרה על כל "הרמת יד" כלפי ילדים.

ב"גלי צה"ל", מדבר תרבות יהודי, שבו לא שמעו על "חוסך שבטו שונא בנו", התפתח, כצפוי מהצהרת בלייר, דיון בנושא, שבו שאלו את השופט אמנון סטרשנוב לדעתו בנושא.

"אני הפלקתי והופלקתי" אמר, בין היתר, סטרשנוב.

נצחון על הנקניקיות.

היום מתקיימים הפריימריס בליכוד. בהודעה לעיתונות שמסר מנכ"ל התנועה אריק ברמי על האירוע הוא "הרגיע" חלק מעיתונאים המאזינים ששאלו אם, כמו בעבר, יהיו גם הפעם מוסיקה ודוכני נקניקיות, באמירתו שהפעם לא יורשה הדבר.

למה? כי השמאל, ה"תרבותניק" של המדינה, שצרה עינו בחגיגת הפוליטיקה הליכודית, הצליח לזרוק בוץ בסגנון העשיה הליכודי ולהפחיד את מוכרי הנקניקיות.

ומה רע כל-כך בנקניקיות? ברור ששום דבר, במיוחד אם הן עשויות היטב. אך מבחינת המתנשא השמאלני, שאינו יכול לגייס את העם לצידו, די בכך שהוא מצליח להשבית את השמחה במעונו של מי שכן מצליח.

ועצם העובדה שהשמאל מצליח לגרום להנהגתו של הליכוד, שתבטל את "הנקניקיות" בבחירות הפנימיות, היא נצחון לגישתו התרבותית, המתנשאת והריקנית, על הגישה העממית, החפשית והתוססת שסימלה עד היום את מותר הליכוד על השמאל בישראל.

מוסריות ההפרטה.

"הרעיון שמה שמופרט הוא יעיל ומה שציבורי לא, הוא לא בהכרח נכון" כך למדנו משיעור בכלכלה ששודר בגלי צה"ל.

חוץ מזה שבישראל עדיין אין באמת הפרטה – כי שום אזרח ישראלי לא קיבל באמת שום חלק מהרכוש הציבורי שעבר לידיים פרטיות (אלא אם כן שילם עליו) - הפרטה אמיתית איננה ענין של יעילות, אלא של מוסר: הפרטה משמעה שנכסי הציבור נמצאים בידיו ולא בידי הממשל. במיוחד כשמדובר בכך שנכס נמצא בידי יוצריו, זהו מצב של צדק, שהוא מצב מוסרי, בין אם בעל הנכס מנהלו טוב יותר או פחות ממנהל אחר.

על אף המכירות הרבות של ענקי הכלכלה הממשלתית הישראלית, מדינת ישראל עדיין לא התקרבה למצב של הפרטה אמיתית, כי היא ממשיכה לשלוט בנכסים אלה בצורות שונות, שהנפוצה בהן היא החקיקה הכלכלית.

וכל עוד זה נמשך ונמשכת הריכוזיות הכלכלית, אין הפרטה ואין קיום למוסריות ההפרטה.

אוהד קמין