211
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 596
תגובות לאירועי היום טבת תשס"ו
איסטרטגיית הכדורגל החובבני.
המצור על מדינת ישראל הולך ומתהדק בחומר וברוח; בחומר, תוקפים אותה מכל עבר ארגוני מחבלים שונים, הנהנים מסיוע רב ההולך וגדל. ברוח, ישראל מותקפת על ידי כוחות אידיאולוגיים מבית ומחוץ, המוקיעים אותה על "אי מוסריותה".
התקפות אלה זוכות למענה כה חיוור ובלתי משכנע בחומר וגם ברוח, שהן מעלות שאלות בדבר מהות האיסטרטגיה המוחזקת על ידי מי שמתיימר להנהיג את ספינת מדינת ישראל בין משברי האוקיינוס הפוליטי העולמי.
כשקבוצת כדורגל חובבנית משחקת, מבוססת האיסטרטגיה שלה על חוסר תכנון: שחקניה פשוט מטפלים פרטנית בכל מצב: כשמגיע אליהם כדור, הם בועטים בו. הם אינם שולטים בכדור ולכן הם אינם יודעים למסור אותו, או לכוון אותו ליותר ממהלך אחד קדימה. אם, במקרה, הם נמצאים ליד שער היריב, הם בועטים לתוכו. אם זה מצליח, אז יש נצחון. זהו.
עושה רושם שזו, היום, האיסטרטגיה הפוליטית, הבטחונית והצבאית של ישראל.
יקוב הגבול את הכפר?
בדיון הבעייתי לגבי עתיד הכפר רג'ר בגבול הצפון המליץ השב"כ לוותר על הכפר בשל ה"מורכבות הפוליטית" של מצבו. אין ספק שהשב"כ הוא תלמיד טוב של מוסר הויתור, שאין ספק שמקורו בפחד מהסתבכות.
מאז הבריחה מלבנון, דרך גירוש גוש קטיף, סובלת מדיניות ישראל מהתפתחותו של קו עקבי של ויתור חד-צדדי מסוג זה, שכמוה כפעולתו של מי שמשאיר, דרך קבע, את כליה המלוכלכים של ארוחתו לנקיונם של אחרים.
במקרה המיוחד של הכפר רג'ר, בו נכנעת ישראל לקו גבול מלאכותי, לא טורח הממשל אפילו לספק לציבור הסבר לכניעה מבישה זו. ויש גם שאלות רבות שנותרות פתוחות, כמו מיהו בעליה של היד שאחראית לשרטוט זה של קו גבול, שכוחו רב עד כדי כך שהוא מתגבר על זכויותיהם של תושבי כפר שלם.
בין טפשות לחכמה.
בשבוע שעבר, עת התנהל עדיין הויכוח בשאלה העקרונית האם תרשה ישראל לרשות הפלשתינית לשתף את החמאס בבחירות, מסרה התקשורת כי שאול מופז, שר הבטחון, אמר, תוך שיחה עם תלמידים, כי "ישראל תדבר עם החמאס אם יתפרק מנשקו".
במונחים של הבנת מו"מ, מדובר בכשלון של חובבנים, שכן הדבר הראשון שנלמד בניהול מו"מ הוא לא להציע את המחיר הסופי שלך עוד לפני פתיחתו.
מכיוון שפעולה כזו משמעה טפשות, הרי אם מייצג מופז, בהעמדת עמדה זו, את השקפת הנהגת ישראל כולה, הוא משפיל את מעמדה של ישראל בפני העולם כולו, בהדגמתו פער כה מבזה בין הרמה האינטיליגנטית הנמוכה של הנהגתה השלומיאלית של ישראל לרמתם של האזרחים בה, המייצגים, לפחות בחלקם, את העם היהודי שנודע, לטוב ולרע, בחכמתו.
מול הפחדה תקשורתית.
"אם לא תגיע להסדר, תחיה לנצח על חרבך." כך גדעון רייכר, מנחה תכנית רדיו, למאזין בתכניתו 25.12.05. אם למאזין נמאס כבר מלשמוע הפחדה זו, כדאי שידאג, בפעם הבאה שהוא מוצא את עצמו מול טיעון זה, לציין כי "לא מדובר בחרבי, אלא בחרבם!"
אוהד קמין