210

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 565

 

תגובות לאירועי היום טבת תשס"ו

יהודים.

ראש הממשלה במצב קשה. שוכחים לו את מעשיו הרעים, זוכרים רק את הטובים, מתפללים לשלומו, מצטערים על מצבו. איש לא יגיד שמדינת ישראל איננה מדינת יהודים.

יד אלוהים.

מושג המפתח בהוייתו של ראש ממשלה הוא שלטון. בידו החזקה השליט שרון את מרותו על אזרחי ישראל וגילם, בדמותו, שליטה.

בפועל, יישם שרון במדיניותו שליטה מלאה על גורלם וחייהם של רבים. הסקרים המקדימים לבחירות גם הכינו את כל הציבור לשליטה מלאה של שרון במדינת ישראל לתקופה נוספת של מספר שנים.

אך האירוע המוחי שעבר שרון היווה הצהרה מקדימה לכך ששליטה זו איננה מושלמת. מאז ניסה צוות רופאים מומחים להשיב אליו את השליטה, לפחות על בריאותו שלו, אך מצבו היום מוכיח כי במצב שולט כוח אחר, רחוק מהישג יד המדע וראש הממשלה.

יש הקוראים לכוח זה, הנמצא מעבר לשליטתנו, יד אלוהים.

כל ישראלי הוא חייל.

"לא יצאנו לפגוע באזרחים ישראלים" אמר אבו דאוד, ממתכנני טבח מינכן והוסיף: "כל ישראלי, אפילו פסנתרן או ספורטאי, הוא חייל." מציין המחבל.

יודע אבו דאוד כי הצד האשם במלחמה אשם כולו – הוא "טועה" רק בכך שמדובר בצד שלו ולא של ישראל. כמה חבל שהגענו למצב שבו אנו צריכים שאויבנו הרוצח ילמד אותנו כי במלחמה אין בצד האוייב "אזרחים חפים מפשע".

טייס ערבי, מונופולין ישראלי.

נושא שעלה לאחרונה לכותרות הוא הדיון בדבר שילובו של ערבי מוסלמי בקורס טיס. מה שהוחמץ בדיון הוא מחירה היקר של הריכוזיות הישראלית בתחום זה; במשך שנים רבות החזיקה מדינת ישראל במונופולין בלתי מעורער בנושא קורס הטיס, והיה זה ברור לכל שרק צה"ל יכול, מבחינת החוק הישראלי, להעניק כנפיים – ומי שלא עובר את מבחן המיון הצה"לי (שחלק ממנו סודי) היה יכול לשכוח מלהיות טייס בישראל.

האם באמת מצדיקה תפישת הבטחון הישראלית מונופולין כזה?

לקרוא לאוייב בשמו.

כדי להתמודד עם בעל חיים טורף, יש לדעת לזהות אותו. במעבה היער, שבו הוא עלול לארוב לנו, עלינו לדעת איך הוא נראה כדי להתגונן מפניו.

במצב כזה חשובה ביותר הידיעה המדוייקת, חושית ומושגית כאחד; במצב שבו יש להתמודד עם טורף, הטעייה תודעתית המעוותת את תפישת המציאות שלנו עלולה להוות, לגבינו, את ההבדל בין חיים ומוות.

זוהי הסכנה העצומה במצב המלחמה שבו אנו נמצאים, ושבו אנו נמנעים מלקרוא לדברים בשמם. במקום זה אנו קוראים לאוייב "אוהב" או "פרטנר לשלום".

כדי להתמודד עם האוייב, וקל וחומר כדי לנצח אותו, שומה עלינו – וקודם כל על העומדים בראש מדינתנו – לקרוא לו בשמו.

אוהד קמין