205

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 655

 

תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ו

שקיפותו של הצחוק הפלשתיני.

התרגיל החדש של הפלשתינים שקוף: לפי ההסכמים לא הותר לפלשתינים לתת לחמאס להשתתף בבחירות, אך איכשהו, החשש הגדול של הפתח בבחירות הבאות הוא מכך שהחמאס (אשר אינו אמור, לפי ההסכמים, להשתתף בבחירות) ינצח את אבו מאזן. מסובך, נכון?

את ה"תסבוכת" הזו (שמשמעותה, שכאן לא מודים בה, היא רמאות והפרת חוזה מן הצד הפלשתיני) הם רוצים שאחרים - ארה"ב, ישראל ושאר הגורמים המערביים יפתרו להם.

ניתן לשמוע את צחוקם עד כאן – וגם את זעקות הנפגעים.

כי מה ששקוף בצחוק הזה הוא רק דבר אחד: שלא משנה אילו פתרונות יוצעו בענין הבחירות הללו ברשות, הם יגבו, בכל מקרה, עוד ועוד מעשי רצח.

שנאת אמת.

בכל פעם שמישהו מעז לומר משהו נגד האוייב הפלשתיני הוא מואשם בגזענות, כאילו לא ניתן לומר דבר שלילי כלפי האוייב.

האשמתו של אדם כזה בגזענות, כאשר אין שום הוכחה לכך שהתנגדותו מבוססת על מוצא גזעי, מהווה התיימרות שאינננה במקומה ל"קריאת" מניעים נסתרים – ובמיוחד כאשר יש הרבה סיבות טובות לשנאת אמת של האוייב.

במקרה של האוייב הניצב נגדנו יש להצהיר – וכנראה שלעתים קרובות – שהאוייב ראוי לשנאה. הוא רכש מעמד זה "ביושר".

יתרה מכך, כשיש כה הרבה סיבות טובות ומוצקות לשנאת האוייב, אשר פגיעתו בישראל איננה מוצדקת, יש לחשוד במי שאינו שונא כי הוא אינו מאוזן מבחינה רגשית.

השנאה, כמו כל רגש, היא תגובה לעובדות. אנו אמורים לשנוא מי שפוגע בערכינו וביקר לנו – ומי שמונע מאיתנו את התגובה הרגשית האנושית המינימלית הזו יוצא נגד טבענו האנושי היסודי, הכולל את זכותנו לשנוא בצדק את אויבינו.

הקסאמים – שלוש אמירות ופתרון ישראלי.

"הקסאמים אינם קשורים להתנתקות: הם היו קיימים לפני זה והם יהיו קיימים אחרי זה" הצהיר ברדיו מתן וילנאי ב25.12.05.

"פעם, בגוש קטיף. אנשים היו מתים. היום אין מי שמת, יש רק קסאמים שנוחתים." כך אמרה דפנה שפיגלמן בתכניתה ב"גלי צה"ל" ב20.12.05.

וזאב בוים, סגן שר הבטחון, איים ב23.12.05 כי אם לא ייפסק ירי הקסאמים ישראל "תתחיל לירות על שטחים לא ריקים".

אלה הם שלוש מתגובות הימים האחרונים למתקפה הפלשתינית המתרחשת בימינו בכל עוזה נגד ישראל, בלי תגובה אמיתית מצד מערכת הבטחון. את ההערכות לגבי חכמתן או משמעותן נשאיר בידי ציבור הקוראים, אך נציע למצב פתרון: מכיוון שנראה בעליל כי ישראל אוטוטו עלולה לעשות משהו ולא רק את מה שהיא לא עושה, כרגיל, ניתן אולי לחשוב ברצינות על הפתרון הישראלי האפייני העכשווי נוסח שרון: פינוי אשקלון.

השאלה היא רק כמה עוד נשאר "לפנות" ו"להחזיר" משטחי ארץ ישראל שנותרו בידי מדינת ישראל, לפני ששרון יפנה את משרד ראש הממשלה?

אוהד קמין