194

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 724

 

תגובות לאירועי היום חשוון תשס"ו

חמושים וקלפיות.

את הבחירות שנערכו אתמול ברשות הפלשתינית היה צורך להפסיק, כפי שנמסר, כי "חמושים הרסו קלפיות".

אין פלא, כי ה"חמושים" הללו אינם רגילים להכריע אלא בכוח הנשק. בגלל זה, הרי, הם "חמושים".

האם מישהו מתאר לעצמו "חמושים" כלשהם מעורבים בבחירות בישראל?

תקשורת ופוליטיקה.

כשנשאלה שלי יחימוביץ' על הסיבה לחבירתה למפלגת העבודה, אמרה, בין היתר, "אלף פעם חצה את ראשי הרעיון לעבור לפוליטיקה."

תמהתני; האם התקשורת הישראלית – ובמיוחד הערוצים והתכניות שבהם שידרה יחימוביץ מזה שנים רבות – לא מהווה, מזה זמן רב, חלק מובנה מהשדה הפוליטי הישראלי? הרי דווקא הגב' יחימוביץ' מדגימה כי בישראל אין קו מבחין אמיתי בין השמאל התקשורתי לשמאל המדיני.

ובמובן זה, האם אין המעבר מהתקשורת לפוליטיקה רק מעבר מחדר לחדר?

גזענות כנכס בחירותי.

ההסתערות התקשורתית והציבורית, המאשימה ב"גזענות" את גיגי פרס על כך שהשווה בין ה"כיבוש" של פרץ את מפלגת העבודה לבין הפלנגות של פרנקו, תפשה את גיגי עם המכנסיים למטה; הוא לא עשה שיעורי בית לגבי בורות הציבור הישראלי, אשר איננו בקי בהסטוריה של מלחמת האזרחים בספרד – ובמיוחד לא בגזענות.

עמיר פרץ, לעומת זאת, מבסס את מעמדו הפוליטי בישראל על האג'נדה האנטי-גזענית, מבלי לעשות שום פעולה ישירה בנושא; ביסודה של אג'נדה זו התנגדות אנטי-גזענית לכל מי שמתנגד לו, לפרץ, מכל סיבה שהיא, כאילו כל התנגדות כזו היא, בהכרח, גזענית.

יודעים, כנראה, פרץ ותומכיו, כי מוצאו העדתי של פרץ הוא, מבחינה זו, נכס שאין דומה לו, במיוחד במפלגת העבודה: אחרי דורות של "קיפוח עדתי" מוצהר, קוטף היום פרץ ללא מאמץ את פירות נקיפות המצפון של הבוחר שבעבר ביסס את בחירותיו על אג'נדה עדתית.

ולכן, במובן ידוע, אין פרץ מוצא לנכון לספק פתרונות אמיתיים לבעיות אמיתיות, אלא מסתפק בסיסמאות רדודות בנוסח "ניקח מהעשירים וניתן לעניים". הוא יודע שכל מי שיתנגד לו – ולא משנה על איזה יסוד - יותקף מיידית בהאשמות על "גזענות". ומי צריך יותר מזה?

צירוף מקרים או איתות?

בבוקר יום אחד השבוע הודיע מר גאידמק כי הוא מתכנן להריץ לבחירות תנועה בשם בית"ר – ובצהרי אותו יום הודיעו מערכות החדשות כי הוא נחקר במשטרה על חשד בפשעים, וכי חקירתו כוללת חיפושים במקום המגורים שלו, בחשבונות הבנק שלו ועוד.

האמנם אין העיתוי אלא צירוף מקרים?

בכל מקרה, אין ספק שהיה בקירוב האירועים של עובדות אלה משום אזהרה ברורה – גם אם לא ישירה - לכל מי שמעוניין להקים מחדש את בית"ר בעולם הפוליטי הישראלי.

אוהד קמין