192

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 605

 

תגובות לאירועי היום חשוון תשס"ו

האם הבוחר רכושו של הנבחר?

נטישת שרון וקבוצת תומכים את הליכוד מעלה את השאלה: האם יש להם זכות בעלות על המנדטים שלהם זכו בבחירות תחת האידיאולוגיה של הליכוד?

האם הצבעותיהם של חברי הליכוד שבחרו בהם כללו מנדט של פרישה מן התנועה?

האם אלה שבחרו בפורשים אלה הסכימו, בכך שבחרו בהם לתנועה, להיות רכושם, עד כדי שיוכלו להשתמש בבחירתם בכל הקשר, כולל כזה המנוגד לאידיאולוגיה שלשמה הצביעו הבוחרים מלכתחילה?

האם הבוחר נמצא בכיסו של הנבחר וזה רשאי להשתמש בקולו גם למטרה שונה – או אף הפוכה - מזו שעבורה קיבל קול זה?

זו איננה הפעם הראשונה בקדנציה זו שבה מתעלם שרון מכוונתם המקורית של אלה שבחרו בו ואף פועל נגדה. אין ספק שהדברים חוקיים, כי אחרת היינו שומעים את המתנגדים מרימים קול זעקה, אך האם הם מוסריים?

מקור העוז המוסרי.

כשרואים את מעורבותם הגבוהה של האמריקנים במו"מ הישראלי-פלשתיני, מתחשק לשאול את בכיריהם שלוש שאלות יסוד:

א. האם יקבלו האינדיאנים מדינה באמריקה אם יתבעוה?

ב. מה תהיה דעת הקהל האמריקני בנידון אם "יקשטו" האינדיאנים את תביעתם במעשי חבלה, חטיפה ורצח חדשים לבקרים?

ג. כמה זמן תתמיד משלת ארה"ב לקיים הסכמים עם הפראים באם הללו יפרו כל הסכם?

ורק אחרי שישיבו האמריקאים על השאלות הללו, אולי ניתן יהיה לאפשר להם להציע הצעות מנומסות לגבי ההסדרים בין ישראל לפלשתינאים.

מכיוון שזה או זה לא יקרו, נשאר לנו רק לשאול את עצמנו מהיכן שואבים האמריקנים את העוז המוסרי להתערב במו"מ ולהנחית על ישראל הנחיות שמשמעותן סיכון חיי אזרחיה.

טרם.

בחדשות גלי צה"ל סיפרו לנו לאחרונה כי איש אחד "טרם נחקר" על מעשה מסויים שלו.

זו דוגמה מצויינת לדרך שבה חדשות מיוצרות על ידי חלק ממערכת התקשורת, המקדימה אותן ומנחה, תוך כדי כך, את המערכת המשטרתית-משפטית לגבי הדרך שבה היא אמורה לפעול.

כשהמוסר אנטישמי.

אפילו לשיטת השמאל והנצרות, היתה ישראל צריכה להתגאות בהישגיה הצבאיים, כמי שעמד על נפשו כנגד אוייב עדיף בכוחו וניצל עד תום את זכות ההגנה העצמית של הקטן – הדוד – מול הגדול ממנו – ה"גליית".

אלא שאין כמקרה של המזרח התיכון כדי להוכיח שבעצם מה שהערבים, הנוצרים והשמאלנים מאד אינם אוהבים (או, גרוע מזה, שותפים בשנאתם אליו) – הוא, למעשה, יהודים. במקרה כזה, אין זה משנה מי גדול או קטן, יוזם או מגיב, היהודי – בדמות מדינת ישראל ומי שמיוצג על ידה - תמיד יהיה זה שייצא האשם. הוא תמיד יהיה זה שעליו מוטלת האחריות ותמיד ייתבע לשלם על לא עוול בכפו.

אוהד קמין