191
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 601
תגובות לאירועי היום חשוון תשס"ו
מורשת רבין.
מורשת רבין? מה שאני זוכר זה "בלי בג"צ ובלי צל"ם." אני מקווה שהשמאל יוכל להסביר את זה לדורותיו הצעירים.
האו"ם סוגר מעגל.
בחוק יום הזכרון לשואה שלו סיפק האו"ם את ה"חצי השני" למה שנתקבל בו לפני למעלה מחמישים שנה – ההחלטה על הקמת מדינת ישראל. אך, למעשה, זהו החלק השני של האזיקים שעליהם ישראל היא שמשלמת: מאז קומה מתנהג האו"מ כלפי ישראל כאילו היא "בכיס הקטן" שלו, במה שהוא מרשה לעצמו לתבוע ממנה. ישראל מתנהגת כאילו האו"ם הוא אביה מולידה ומסכימה עם כל הכרזה, סנקציה או וטו שלו כלפיה, כאילו היו צודקים.
בן גוריון, שהיה די חכם בדורו כדי לקבוע את מטבע הלשון הביטויית "אום-שמום", הבין את מה שלא הבינו מדינאי ישראל מאוחר יותר – שהאו"מ הוא בעל ערך לישראל רק אם הוא מועיל לה.
על רקע זה, החגיגה המלווה בהבעות אושר של נציגי ישראל, ביחס להתקבלות ההצעה הישראלית לקביעת יום בינלאומי לזכרון השואה, מוגזמת; היא לא תביא לישראל רווחים משמעותיים, אלא רק תכבול את ישראל יותר ויותר לארגון זה, על יסוד הכבוד שהוא נותן לה כביכול. במשך עשרות שנות הקיום של מדינת ישראל הביא ארגון זה באמתחתו בעיקר גינויים ודאג לחסום את פעילותה בכל ערוץ שיכול היה.
בהקשר זה, מתלהבים רבים מן ההסכמה של מדינות האויבות לישראל ליום זכרון זה, אך הסכמה זו, המועלית על נס, יש בה פחות הסכמה לקיומה של המדינה ויותר לקיומה של השואה: במובן מסויים, אין היא אלא חשיפתה של שאיפתן הפנימית לפעול כדי שתהיה בימינו אלה הגשמה של השואה היהודית...
עדות מהזמן האחרון למגמה זו יש לראות בעובדה שנשיא אירן ביטא את חלומו הלא-דיפלומטי בדבר מחיקת ישראל מן המפה קבל עם ועדה – ובכך שלא שמענו גינוי דבריו מרבות מן המדינות החברות באו"ם. היש, על רקע זה, צורך להזכיר למישהו כי חברות האו"ם מחוייבות שלא לשאוף למחיקת אף אחת מהחברות האחרות בארגון זה? הרי זהו היסוד המוצהר של ארגון האו"ם, שהוקם כדי לפשר בדרכי שלום בין מדינות.
מקומה של גזענות.
לאחרונה קיימת אינפלציה חמורה בהאשמות על גזענות. כל עוד היה הח"כ טיבי יורק "גזענות" על ימין ועל שמאל, ניתן היה להתייחס לדבריו בסלחנות מה, על יסוד ההנחה שאין הוא שולט ממילא בשפה העברית, אך לאחרונה נרשמה חריגה מסוכנת בהאשמות בגזענות גם בתחומים עקרוניים יותר ולכן, יש להתריע על כך קודם כל בשל העובדה שלא ניתן להוכיח מניע גזעני.
לדוגמה: "...גם צבע העור היה פה גורם" - כך התבטא לאחרונה בתקשורת עורך דינו של נאשם כהה-עור, כשהוא מצר על גזר הדין הכבד שנחת על מרשו. אך הוא לא יכול לדעת בודאות כי כך הוא – וגם לא להוכיח דבר כזה – ולכן אסור לאפשר טענה מסוג זה בעולם המשפט - ונשאלת גם השאלה איך איפשרו אנשי התקשורת הממלכתית לדברים מסוג זה, שמשמעם האשמה שאיננה ניתנת להוכחה של בית דין בגזענות, להיאמר קבל עם ועדה ?
אוהד קמין