הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

190

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 675

תגובות לאירועי היום חשוון תשס"ו

יצא המרצע מן הקנקן.

ביום הבחירות לראשות מפלגת העבודה מטרטרים מהבוקר ועד הערב הכתבים בביקורת על גילו המופלג של המועמד הראשי, שמעון פרס.

דרך? ערכים? מטרות? כוונות? לא ברור ונראה שלא כל-כך חשוב. זקן או צעיר, זה מה שמעניין אותם. צעיר – טוב. זקן - לא טוב. למה לא טוב? לא נעים כזה, נראה פחות טוב...

בכל פעם כזו יוצר המרצע מן הקנקן, נחשפת המהות העירומה של תנועה פוליטית, המבוססת לא על מה שבתוכו אלא על אי-אנושיות, כאילו מה שמאפיין את היצור האנושי הוא גופו ולא רוחו. כאילו אין ההנהגה אמורה להיות מבוססת על חכמה, נסיון וידע.

השמע מישהו על דחיה של רב גדול בשל גילו? היישמע שביהדות, הרציונלית שבדתות, המעלה על נס את הישגי שכל האדם, יבקרו את גילו של מועמד לניהול או הנהגה?

ובכ"ז, אחרי חמישים שנות קיום המדינה, נראה לרבים אזרחי ישראל כי גילו של מועמד היא הדבר הרלוונטי ביותר לבחירתו. מכיוון שביקורת זו על מועמד בשל גילו ולא בשל דעותיו איננה יהודית, מציאותית או אנושית, יש מקום לפשפש בקפלי בגדיה של כל התרבות הפוליטית המפוקפקת הזו.

בין כוח הזכות לזכות הכוח.

הסניגורית הציבורית הראשית, עו"ד ענבל רובינשטיין, צוטטה השבוע באמירה "המדינה החליטה לחטוב עצים וזו זכותה..."

היא לא צדקה: למדינה אין זכות לחטוב עצים. יש לה רק כוח לעשות זאת.

אך באמירתה זו ביטאה הסניגורית הציבורית את האידיאולוגיה השלטת, זו של הסוציאליזם הסטאליניסטי, שעדיין חי וקיים בהשקפה המשפטית שלנו. היה זה סטאלין, הרודן הרוצח, שהתפרסם באמירה "כשחוטבים עצים, עפים שבבים." במדינה מתוקנת יש רק עצים, שהמשטר משרת, ולא קיימת שום זכות לחטוב אותם – וקל וחומר את שבביהם.

רק במדינה מושחתת מבחינה רעיונית, שבה המערכת המשפטית המחזיקה באידיאולוגיה אנטי-אנושית, המנוגדת לזכויות האדם, יכול בכיר במערכת המשפט לחשוב שיש למדינה זכות "לחטוב עצים".

אין זכות כזו; רק כוח.

נדיבות בת-זמננו.

"גם אם לא היה לו, היה נותן לאחרים" - מחמאה מפוקפקת זו נשמעה לאחרונה על ידי מכרו של אדם שנפטר. הגיונית, הדבר מעלה את השאלה: "אם לא היה לו, מהיכן לקח את מה שנתן?"

בזמננו זה לא כל כך מעניין את הציבור; הוא עייף או מבולבל, ואינו מעוניין לרדת לשרשו של שום ענין.

כי ממילא הדברים מרמזים על כך שנדיב זה היה גנב – או איש ציבור אפייני בן-זמננו, הנותן את מה שלא שייך לו, שזה למעשה אותו דבר.

וזה מדהים איך בנויה חברתנו על חשיבה שעוד ועוד מיסוי, שהוא היסוד ל"נדבנות" של אנשי הציבור שלנו, הוא זה שיפתור לנו את בעיית העוני, שרובה ככולה נובעת מהמיסוי הבלתי מתפשר של אלה שאינם יכולים לגמור את החודש, על ידי אלה שמעוניינים "לתת לחלשים" אפילו את מה שאין להם...

אוהד קמין