182

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 625

 

תגובות לאירועי היום אלול תשס"ה

אירוע חינם כשיעור אזרחי.

בסופשבוע חם באלול תשס"ה ערכה עיריית תל-אביב אירוע קיץ בידורי באיזור נחל הירקון. האירוע היה פתוח לקהל הרחב והכניסה אליו היתה חפשית, כלומר: ללא תשלום. אך סמוך מאד למקום, שילמו לפחות 10,000 רכבים 20 ₪ כל אחד דמי חנייה לעיריית תל-אביב. חשבון פשוט מביא אותנו לפחות לסכום של 200,000 ₪ שעשתה עיריית תל-אביב באירוע העירוני "ללא תשלום".

זה נראה כאילו אין קשר, אך זה, למעשה, אותו כיס, חברים. מה שלא לוקחים לנו ככה לוקחים אחרת - וככה נראית כל המדינה שלנו: כל החוקים שאמורים לתת שירותים ללא תשלום, כלומר אלה שאמורים לצאת הישר מתוך תשלומי המיסוי הכבדים שלנו, עולים לנו, למעשה, הרבה מאד. פשוט, לפעמים איננו משלמים בשער האירוע אלא בחנייה...

הלוגיקה של האוייב: הכשלים הקטלניים - וההשלכות.

גדעון לוי, עיתונאי "הארץ", בתכנית "פוליטיקה", חודש אלול תשס"ה, יצא בהצהרות המבטאות את הלוגיקה של האוייב ואת כשליה בצורה טובה:

לגבי המלחמה האחרונה עם הפלשתינים, אמר: "כשיש 300 ילדים ילדים הרוגים, מישהו אחראי לזה." הוא התכוון לצד הישראלי. התשובה לכך היא שאין ספק שמישהו אחראי לזה, אבל האחראים הם תמיד הצד הפותח במלחמה – ולא הצד המגן על עצמו.

על הפצצת צה"ל את ביתו של מחבל בעזה אמר: "שם נהרגו 15 איש, הוכחדו משפחות. זה, בעיני, פשע מלחמה". שימו לב לכך ש"פשע מלחמה" מוגדר אצל מר לוי כתוצר של כמות נפגעים ובשני המקרים הוא אינו עושה קשר בין הפשיעה ליזמה לרצח. מבחינתו, ההגדרה של "פשע מלחמה" או "אחריות" הם הרשעה מספקת. התשובה לכך היא, כמובן, ש"פשע המלחמה" כהגדרתו לא רק שאינו עומד בקנה המידה של המשפט הבינלאומי אלא שהוא באחריות הצד שתוקף חפים מפשע – שאיננו הצד הישראלי.

זה איננו מקרי שהמגזר הערבי מחרה-מחזיק אחרי אותה לוגיקה מעוותת, כשהוא מאיים, בעקבות הצהרת מח"ש על כך שלא יוגשו כתבי אישום נגד שום שוטר במהומות אוקטובר 2001, במהומות נוספות. "עצם העובדה שנהרגו 13 ערבים" חוזרים נציגי הערבים, שוב ושוב, מוכיחה שמישהו אחראי, שיש כאן פשע, ושמישהו חייב לשלם על כך.

ואולי האחראים הם הערבים המשתוללים, ואולי הפשע הוא שלהם – ואולי את כתבי האישום יש להגיש נגדם? אולי, כמו במקרה של צה"ל, פעלה משטרת ישראל רק על יסוד של הגנה עצמית?

אם אני הייתי אב שכול ערבי הייתי מברר על מי האחריות לכך שבני מצא את עצמו ירוי בעיצומה של התפרעות מרדנית נגד השלטון הישראלי? ובאותה הזדמנות כדאי כבר לברר על מי מוטלת חובת התשלום על ההרס הרב שנגרם לרכוש פרטי וציבורי באותן התפרעויות – הרי באמת נעשה במקרה ההוא פשע ומישהו חייב לשלם על כך...

שימו לב לכך ששבועיים לאחר חתימת ההסכם עם מצרים יורדת ישראל על ברכיה לפני האמריקנים ומתחננת לפניהם שיכריחו את המצרים לעמוד בהסכם ולמלא את חלקם ככתוב בו. אולי על זה נאמר שיכול אדם לבחור אם למות על רגליו או על ברכיו, אך כדאי להוסיף שיכול אדם גם לבחור אם למות או לחיות – ובמקרה של ישראל אם לבחור לתת את ההחלטה על חייו לידיד או לאוייב.

אוהד קמין