180
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 587
תגובות לאירועי היום אלול תשס"ה
למעלה או למטה.
בטכס בריחת ישראל מרצועת עזה אמר הרמטכ"ל דן חלוץ "אנו יוצאים מן הרצועה בראש מורם."
לעומתו, בבוקר שאחרי, אמר החייל האחרון שיצא משם "אנחנו יוצאים עם הראש די למטה..."
תבחרו.
טירור מקומי.
אחרי שברחו כוחות צה"ל מהרצועה נאמר כי "האחריות לבטחון תושבי ישראל תמשיך להיות מוטלת על צה"ל" – ממש מפחיד...
אחורה ו/או קדימה.
במאמרו של אורי אריאל "להביט קדימה" שהתפרסם בימים האחרונים, הוא כתב, בין היתר, כי "בעיני העיקר הוא הצורך להביט קדימה". עוד כתב, בצורה של וידוי "אינני מאלה שעוסקים בעבר, בחשבונות ובחישובים" וגם ציין כי "גם אם היו בינינו חילוקי דעות, הם מאחורינו".
כל הדברים האלה נשמעים לאחרונה רבות ומפי רבים מהמחנה של הדתי הלאומי. אם הם מתכוונים למה שהם אומרים, זה גרוע ביותר: מדוע לא להתבונן גם אחורה? איך אפשר שלא להפיק לקחים? איך היה נראה העם הזה אם לא היה זוכר את כל מה שקרה לו, מברר ומנתח אותו, מסיק מסקנות ומפעיל את הציווי היהודי "דע מאין באת..." כתנאי הכרחי לקיומו של אדם תרבותי.
האם העובדה שאויבינו לא שוכחים כלום – ובמיוחד את הרע שלא עשינו להם ואת הטוב שכן עשינו להם, היא זו שמצדיקה שאנחנו נשכח? האם העובדה שהרעים בסכסוך תמיד יזכרו אותנו בשנאה חייתית מצדיקה את נטישתנו את צלם האדם, ובמיוחד זה הזוכר היטב מי לקח ממי מה ומי עשה מה?
להסתכל "רק קדימה" ולשכוח את מה שהיה איננו שכלתני, מציאותי, צודק או יהודי.
תשובות לשאלות.
בשידורי הבריחה מעזה שמענו כמה אנשים האומרים כי "אנחנו חוזרים סוף סוף הביתה".
צריך להשיב להם: "במחיר של עשרת אלפים אנשים שאיבדו את ביתם."
ויש ששאלו, בתמימות מעושה: "מה עשינו שם 38 שנה?
להם יש להשיב: "חיינו."
וכשישגר האוייב את הטילים הבאים על אשקלון (או, אולי – מי יודע – תל-אביב?), אין ספק שתגובת מדינת ישראל תהיה: "מה אנחנו עושים בשטח הכבוש הזה?"
ושאלה נוספת, פתוחה, לסיום הפרק הזה של ההסטוריה של העם היהודי: האם, לדעתכם, השתין הרוצח על ארון הקודש בבית הכנסת לפני שהצית אותו?
אוהד קמין