179

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 639

 

תגובות לאירועי היום אלול תשס"ה

אמון עיוור כשיטת משפט.

קצין גבוה הורשע בבעילה אסורה של פקידתו, ע"ס אמונו של בית המשפט בעדותה.

אם היתה המדינה יהודית, עדות של יחיד/צד אחד לא היתה נחשבת לקבילה, והקצין לא היה מורשע. מכיוון שעצם מושג המדינה משמעו טריטוריה משפטית (מדינה = דין) מהווה דבר זה, כשלעצמו, הוכחה להיותה של מערכת המשפט הישראלי לא-יהודית.

אך מה שמעניין עקרונית הוא ענין האמון, שהוא היסוד להרשעה. אין זו הפעם הראשונה שבית משפט ישראלי משליך את יהבו על אמונו בעדות (ראה משפט דרעי, למשל) ונשאלת השאלה: אחרי דורות של זלזול באמון או באמונה דתיים, ממתי אמון במישהו או במשהו נחשב במדינת ישראל לערך – ומה היסוד הלוגי המוכח להסתמכות על אמון כזה?

ונזכיר, אף כי אין צורך, כי אמון ללא הוכחה עובדתית אינו אלא אמון עיוור.

הבדיחה שעל חשבוננו.

באחת מהרצאותיו אמר פעם הרב אמנון יצחק, כשהוא מלגלג על תיאוריית יצירת היקום, המוחזקת על ידי אנשי מדע רבים, כי הוא איננו יודע איך יתכן שייווצר משהו מפיצוץ – וקל וחומר בריאת עולם. היום, הבדיחה היא על חשבוננו, שכן האינטלקטואלים של השמאל מנסים עלינו את התיאוריה הנגזרת מזו שלעיל: שמהרס יכול לבוא שלום...

דמות המנהיג.

בדיון על סיבת מותו של ערפאת, שנערכת בין רזי ברקאי לאחמד טיבי בגלי צה"ל, לא היה לשניים ויכוח על כך שמדובר בסוג של חסיד אומות העולם. בשום צורה לא הועלה זכרו כרוצח מתועב, חלאת המין האנושי, פושע בינלאומי ועריץ, ששנאתו לעם היהודי, הגובלת בטירוף, היתה כה חזקה עד שלמענה הקריב את שלומם, רווחתם, בריאותם וחייהם של מליוני ערבים חסרי השרשים, אשר זכו בגניבה לכותרת "פלשתינאים", "עמו", כביכול.

הפשיזם החדש.

האינטלקטואלים של השמאל המציאו בתקופת הגירוש סוג חדש של פשיזם: פשיזם של העם; פעם אחר פעם שמענו אותם מאשימים את החלקים בעם המתנגדים לציווי הממשל העריץ בכך שהם, ההמונים, הם פשיסטים.

לידיעת כל אלה – ובמיוחד לידיעת הח"כ לפיד, אשר היה שר המשפטים (!), אשר יצא בתקשורת נגד מתנגדי המשטר ה"פשיסטים" – פשיזם הוא בדיוק ההיפך: פשיזם הוא משטר אשר מענה את האזרח ודורס אותו למטרותיו של השליט/ים. כדאי שהשמאל, על כל גווניו, יידע כי כאשר העם מגיע לשלטון, המדינה איננה פשיסטית אלא חפשית.

המלחמה הנכונה בעוני.

במדינה בוזזת, אשר כלכלתה מבוססת על כנופיות של שודדים ברשיון, אין מלחמה טובה יותר בעוני מאשר כריתת ידיהם של השודדים.

הוספת ארגוני שודדים במסווה של שיטות, חוקים וגובים, המתיימרים להילחם בעוני, לצמצם את הפערים ולהיות חומלים מקצועיים איננה אלא מנוגדת למגמה המתבקשת.

אז שוב: מלחמה בעוני צריכה להתנהל נגד אלה הגורמים לעוני, אלה אשר אינם מאפשרים לאזרח המקומי להתעשר, כפי שמגיע לו בזכות. הלאה הבוזזים!

אוהד קמין