171
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 696
תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ה
למה איפה ואיפה?
האמריקנים כל כך להוטים לראות מדינה פלשתינאית, עד שהם אינם יכולים לעצור בעצמם מלדחוק בישראל לבצע את המעשה. זה צריך, אולי, לגרום לנו לומר להם שאנו מוכנים רק אם הם יקימו בארה"ב – מאותן סיבות שבגללן הם לוחצים עלינו בנושא – מדינה אינדיאנית או, אולי, מכסיקנית, בדיוק על השטחים שאותם לקחו מעמים אלה...
בארץ השקרנים.
שמעת מה אמר ראש הממשלה בראיון?
אני כבר מזמן לא מאמין לשקרן הזה.
ומה עם מה שאמרו אתמול בחדשות על הפרשה האחרונה?
איך אפשר להאמין למה שאומרים בתקשורת?
מה עם מה שאמרו לך במשטרה?
כבר אי אפשר להאמין למה שהם מדברים שם...
אז למי אתה, בעצם, מאמין?
אני כבר לא יודע.
ומה יהיה בסוף?
בסוף מתים.
מעגלי המיקוד.
כאזרח ישראל, במיוחד כמי שמפגין נגד השלטון, אתה חושב שמה שאתה עושה זה בינך לבין המדינה, לבין שרון, לבין העריצות.
אבל מה שאתה עושה כאן ועכשיו נמצא במוקד של מעגלי התבוננות רבים, רבים הרבה יותר ממה שאתה חושב; למעשה, העולם כולו מתעניין במה שאתה עושה: החל מאמריקה, בה עושה הדוד סם לילות כימים ומתבונן בך דרך עדשות לוייני הריגול שלו, המשך בארצות אירופה, המתעניינות היכן נמצא היהודי של היום במחנה הריכוז שלו ועד לארצות ערב, שיש להן ענין גלוי וברור בכל מה שקורה כאן, ב"מזרח התיכון".
וזה לא נגמר בזה: יש עוד גורמים רבים ומגוונים שמתעניינים במה שכולנו עושים כאן ועכשיו. חלק מאלה רוחניים לחלוטין, אך הם קובעים רבות לגבי מה שקורה ומה שיקרה – החל מאלוהים שבשמיים וכלה בצאצאינו, ילדי עתידנו, המכינים את שאלותיהם העתידיות, החדות, המביכות, כמו באותו משחק ילדים ישן: היכן הייתם ומה עשיתם?
פירמידה של פחד.
אנו חיים היום בחברה היררכית, כוחנית, שהמלט המחזיק את אבני הבנין שלה הוא, למעשה, הפחד.
אם תביטו באלה המתעתדים לבצע את הגירוש, תראו את הפחד שלהם; זה איננו פחד מוות, לא הפחד של חיילים העומדים לצאת לקרב אל מול אוייב ועלולים לאבד את חייהם בבת-אחת ולעבור לעולם אחר.
הפחד הגדול מכולם, זה המשתק אותם, הוא פחד הפיטורין: החל מהשרים, המשך בפרחי הטיס וכלה בקצינים המובילים את פיקודיהם נגד בני עמם, הם פוחדים מלהיות נבעטים, מוקעים, מלמצוא את עצמם מחוץ למעגל, ללא משרה, ללא דרגה, ללא עתיד.
אוהד קמין