הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

168 יהודי לא מגרש יהודי

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-שבת, 01 דצמבר 2012 19:38

כניסות: 603

תגובות לאירועי היום תמוזתשס"ה

יהודי לא מגרש יהודי.

האירועים בכפר מימון הדגימו בצורה היפה ביותר איך יהודי לא מגרש יהודי ולא זו בלבד, אלא גם איך הוא מקבל יהודי אחר; תושבי הכפר גילו, כלפי אורחיהם הלא-מצופים, מידה יפה ביותר – ואף מדהימה - של הכנסת אורחים; אינני מכיר שום עם שבעולם, אשר היה מסכים, בחיבוק, בחיוך וללא טענות, לכך שאלפי אנשים לא מוכרים יתנחלו בחלקתו ויתיישבו בגינת ביתו.

זה אכן קרה בשבוע שעבר – לאלפי יהודים – כשעשרות אלפי מפגינים: אנשים, נשים וטף, נחסמו בכפר על ידי כוחות ה"בטחון" שלא הרשו להם לצאת ולהכנס כחפצם מן המקום. את הכנסת האורחים הנפלאה שלהם שומה עלינו לזכור דווקא על רקע הרוח הרעה של הרצון לגרש יהודים מביתם לא רחוק משם...

כותב שורות אלה זכה להיות שם, בכפר מימון, בעיצומו של המצור ולחוות משהו ממה שהתחולל שם; בצהרי יום הפגנה חם ביותר, תוך כדי שיחת-רעים עם מפגין על ספסל מקומי, הופיע יהודי שלא הזדהה, הניח בינינו אבטיח, אמר "בתיאבון!" ונעלם לתוך ההמון. אני משתמש בהזדמנות זו כדי לומר, מיהודי ליהודי, "תודה!"

מהו ההבדל העקרוני?

בתכנית טלויזיה שעסקה, לאחרונה, ב"חובת הציות", הצהיר הח"כ אבשלום וילן, מר"צ, כדלקמן: "...שמרנו על ההתנחלויות ולחמנו בלבנון, אפילו שהדברים היו נגד האידיאולוגיה שלנו."

האם אין בהצהרתו של וילן משום המלצה לפעול נגד מניעים רעיוניים? ואם כך נשאלת השאלה: איך מסתדר השמאל עם הצהרה כזו מחד ועם המלצה קבועה, מאידך, על פעולה שאיננה מתפשרת על המוסר, כמו, למשל, סירוב (או סרבנות) לפקודות "שעליהן מתנוסס דגל אדום" ?

אולי הפתרון (הטמון בגוף השאלה) הוא במקור הסמכות, כלומר בשיקול הדעת והמצפון?

ואז, אם כן, מה ההבדל העקרוני בין החייל החילוני/שמאלני לבין הדתי? כנראה שאין.

היררכיה של רצח.

מטרתו הנסתרת של המאבק שמנהל השמאל נגד נישואיו של יגאל עמיר היא להמחיש כי לרצוח ראש ממשלה מן השמאל זה הרצח החמור ביותר שיש במציאות.

מבחינת המאמץ שמשקיע השמאל בדיכויין של זכויות האדם של עמיר ניתן להבין כי רצח ראש הממשלה נחשב הרבה יותר ממעשי רצח של מתיישבים ביש"ע, המתחולל יום-יום, מתוך "שגרה של רשות" - ועל ידי אלה שחלק מאנשי השמאל שלנו מרשים לעצמם לקרוא להם "לוחמי חופש" הנאבקים נגד ה"כיבוש" הישראלי.

מי כותב את המוסיקה?

במאה ה19 התפרסמה בין יהודי אירופה הבדיחה הבאה: שואלים יהודי מהי האופרה החביבה עליו. "ההוגונוטים" מאת מאירבר" הוא משיב. "מדוע? שואלים אותו והוא משיב: "כי באופרה זו הנוצרים הורגים זה את זה ויהודי מחבר את המוסיקה..."

כמה אקטואלי – ונורא – מצבנו היום, שבו היהודים מכים זה את זה – ומי שכותב לנו את המוסיקה, כפי שציין ידיד, הוא הפלשתינאים, בכדוריהם, מרגמותיהם וטיליהם.

אוהד קמין