הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

154 המשרת ששוכח את אדונו

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-רביעי, 22 מאי 2013 14:23

כניסות: 645

תגובות לאירועי היום איירתשס"ה

המשרת ששוכח את אדונו.

יש להעריך את ראש השב"כ החדש על יושר הלב שלו. יושר זה הביא אותו להצהיר, בישיבה הראשונה שבה השתתף בכנסת, על הסכנה שבאירוע שבו יפגעו "אנשי ימין קיצוני" במסגד שעל הר-הבית - ולהזהיר כי עם ישראל לא יוכל לסבול "רצח נוסף של ראש ממשלה"... באמירות אלה ועוד סימן, למעשה, בכיר השב"כ את מי שהוא רואה כאוייב העיקרי של ישראל – ואת הדרך שבה מבינים ראשי המדינה את תפקידו (של השב"כ). במלים אחרות, אם פעם חשבנו שבראש מעייניושל השב"כ הגנה מפני האוייב הערבי, אז טעינו: בעיני החבר'ה האלה אנחנו, אזרחי ישראל, האוייב.

לכן, שומה עלינו להזכיר לאנשים הללו ולמי שעומד בראשם שהשב"כ הוא משרתנו, האמור לעבוד עבורנו – ואנחנו אלה המשלמים לו את מחייתו.

ואם לא יזכור המשרת את אדוניו, עליו לדעת כי הדבר יגרום לפיטוריו.

הבנת הנקרא

זה היה מאד לא נעים לראות איך, בטכסים הממלכתיים, נכשלים נציגי הציבור בקריאת נאומיהם הכתובים. אך טעות הקריאה שהיתה, בעיני, סמלית מכולן, היתה זו של החיילת הישראלית, נציגת צה"ל, שבעת קריאתה מן הדף בטכס הזכרון לשואה בשיאו של "מסע החיים" במחנה ההשמדה אושוויץ, לא ידעה איך לקרוא נכון את הביטוי "רבונות מדינית".

ילקוט הכזבים

אחד מאירועי יום העצמאות האחרון היה התכנסות של ותיקי הפלמ"ח שבה, כרגיל, סיפרו צ'יזבטים וברוח "ילקוט הכזבים" סיפרו על יוסק'ה שסחב מהלול, על מויש'ה הגדול שמתח את שלוימל'ה הקטן ועוד כיו"ב. אין ספק שחלק מהמשתתפים הרגיש כאילו לא השתנה דבר מאז תש"ח.

אך למעשה באמת לא השתנו הדברים מאז תש"ח – כי מדינת ישראל היא, בעצם, מדינה של כזבים. למעשה, ילקוט שלם, גדול וממולא בכזבים, ובו, מזה חמישים שנה ויותר, הם עדיין סוחבים מאיתנו, מותחים אותנו ולמעשה עושים בנו כטוב בעיניהם.

בין יהונתן לג'ונתן

יש דבר אחד שעליו מסכימים בערוצים הראשיים לגבי פולארד: ששמו הפרטי הוא ג'ונתן. למה הם מתעקשים לקרוא ליהונתן ג'ונתן לא ברור – אבל זה סביר שזה לא מקרי.

זכות הזעקה של הנגזל.

זועק יהודי על כי גוזלים ממנו את פרי עמלו והנה בא יהודי אחר ומתלונן כי הוא מפריע לו את שנת הצהריים שלו...

לכל מי שמתנגד להפגנות, חסימות וכל שאר הפעולות המוחות נגד ההתנתקות, יש לומר שמכיוון שפעולת זעקתו של הנגזל צודקת, כל המסייע לה צודק – וכל הפוגע בו או היוצא נגדו לא רק שאיננו צודק אלא שהוא גם, למעשה, מסייע לגזל.

אם אין לנו אפילו את זכות הזעקה, אז כבר באמת גזלו מאיתנו הכל.

האשם איננו המתגונן אלא המתקיף- ולכן, וכל טענה מציאותית על פגיעה כלשהי בזכויות, ברכוש או בנכסים יש להפנות לגזלן ולא לקרבנו.

אוהד קמין