הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

142 הלוחמים למען זכויות האדם

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-רביעי, 22 מאי 2013 10:27

כניסות: 628

תגובות לאירועי היום טבת תשס"ה

הלוחמים למען זכויות האדם.

עם כל היציאה נגד צה"ל של הארגונים שלוחמים לכאורה למען זכויות האדם, נשכחת מן הציבור העובדה שהלוחמים האמיתיים למען זכויות האדם הם בראש ובראשונה חיילי צה"ל.

הגנה על זכויות האדם היא מטרתו של צה"ל; צה"ל – צבא ההגנה לישראל – הוא הארגון החזק והגדול ביותר באיזורנו, הפועל למען הגנה על זכויות האדם של אזרחי מדינת ישראל.

משמעותה של עובדה ראשונה וראשונית זו היא שהאחריות לכל פגיעה באדם כלשהו המבוצעת על ידי צה"ל בעיצומו של הסכסוך באיזורנו נחה על כתפי היוזמים פגיעה בזכויות האדם ושותפיהם. בהקשר זה, אין ספק כי המתקיפים את צה"ל מבחינה מוסרית – וזה כולל ארגונים כמו "בצלם" וערוץ 2 בטלויזיה – הם המסייעים לפגיעה בזכויות האדם.

ואל לנו לשכוח כי את הפוגעת הגדולה ביותר בזכויות האדם באיזור – הרשות הפלשתינאית – משרתים כל ארגוני השמאל.

טלאי על טלאי.

המתנגדים לשימוש בטלאי כמחאה נגד ההתנתקות נחלקים לשניים: אלה שהם בעד ההתנתקות ואלה שנגדו. מתנגדי ההתנתקות מתנגדים לשימוש בטלאי על יסוד היותו של שימוש זה "מוטעה" או, כפי שהציג זאת הח"כ אלדד, כמעשה שמשיג את ההפוך ממה שהוא מתכוון לו.

גישה זו, המתייחסת אל האקט רק מבחינת יעילותו הריאל-פוליטית, היא גישת טלאי, שכן היא מתייחסת רק אל הרובד החיצוני ומחמיצה את הנושא העמוק, העקרוני; שכן השאלה באם השימוש בטלאי הוא נכון או חכם מבחינה פוליטית ותקשורתית איננה השאלה העיקרית בהקשר זה; מה שחשוב הרבה יותר, במיוחד לנוכח ההתנגדות הגדולה לטלאי, איננה אם מדובר במעשה "חכם" אלא באם המעשה צודק.

טלאי, בהקשר זה, הוא ביטוי לבעיית עומק. היא באה מהשטח, מאנשים פרטיים, כביטוי לכאב אמיתי, ואפילו אם היא איננה יעילה פוליטית (מה שבכלל לא בטוח), יש למבצעיה את הזכות לבטא את עצמם. מאידך, להוריד הוראה האוסרת אותו, כפי שעשתה לבנת כשרת חינוך, הוא פעולת חיוב שאין לממשל הזכות לבצע; לא זאת בלבד שהיא מזכירה עקרונית את פעולת אותו ממשל שחייב את אזרחיו היהודיים לשאת טלאי, אלא שהיא מציגה לפנינו את מחדליה האפייניים של ממשלת העריצות והטירור שיש לנו היום.

שיעור פוליטי חשוב לתקשורת הישראלית.

כשריאיינה לאחרונה איילה חסון, הכתבת הפוליטית של הערוץ הממלכתי שלנו, את ראש ממשלת בריטניה ג'ון בלייר, היא שאלה אותו לגבי תכניות העתיד שלו. על כך השיב בלייר מני ובי, מבלי להתבלבל:

את זה את צריכה לשאול את העם הבריטי. הוא הבוס - לא אני.

אני בטוח שכמה מכתבינו הופתעו לשמוע כי ראש ממשלה איננו בוס וגם לא מנהיג אלא משרת. כן, איילה, יש לנו מה ללמוד מהם. בפעם הבאה שאת משוחחת עם שרון, אולי תוכלי לזרוק לו את הרעיון. זה יועיל לכולנו.

בברכה, הבוס.

אוהד קמין