121 הטרגדיה שביסוד המשאל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 31 מרץ 2013 12:36
- כניסות: 724
תגובות לאירועי היום אייר תשס"ד
הטרגדיה שביסוד המשאל.
מעבר לתוצאות המשאל, מזדקרת עובדה, שהיא, כשלעצמה, טרגדיה פוליטית: העובדה שעשרות אלפי אנשים בליכוד רואים את עצמם כבעלי זכות לפגוע בזכויות האדם של אזרחים אחרים.
אין עובדה שיכולה להוכיח בצורה טובה יותר את התדרדרותה המוסרית של החברה הישראלית בשל השפעת השמאל הדיקטטורי על המחשבה המקומית.
כל המשתתפים בעימות הרעיוני שקדם למשאל היו שותפים – לפחות בשתיקתם - במתן הזכות לממשל לעקור אזרחים מעל אדמתם. זוהי הוכחה להצלחת אידיאולוגיה טוטאליטרית במובן החמור, שאינו קשור לרוב או למיעוט: אידיאולוגיה שלפיה יכול אדם אחד לפגוע בחברו באמצעות חוק.
זהו השטן בהתגלמותו; זהו הרוע שאין למעלה ממנו. זהו הרעיון שעליו בוססה סדום.
מדינה של בני אדם שמאמינים כי מותר לפגוע בבני אדם אחרים היא גרועה מדיקטטורה של פושע-עריץ-רוצח אשר השתלט על בני אדם חפשיים, כי במקרה של עריצות ממין זה, מחכים האזרחים להשתחרר מעולו של העריץ.
אך כשאזרחי המדינה כולם הם תואמי עריצות מבחינה רעיונית, חברה מסוג זה היא התגשמות חלומו של השטן מכל בחינה, כי היא תימצא במלחמת כפיה פנימית מתמדת – ולא משנה עד כמה תעומעם האלימות או תוסתר מן הציבור.
אלו הם הבעיה והאתגר האמיתיים שהציבור בישראל ניצב בפניהם היום; מדיניותו של שרון מייצגים בעיה שהיא עמוקה ורחבה הרבה יותר משרון או ממדיניותו: זוהי בעיית החירות, חירות היחיד האנושי, שחייו ורכושו אינם שייכים לממשל – וגם לא למלך.
המשאל האחר.
אחת המתנות שקיבלנו בשבוע שלפני המשאל הוא תוצאותיו של משאל אחר, עקרוני לא פחות: המשאל בין חברי הממשלה.
במשאל זה גילינו את בגידתם של כמה מנבחרינו הבכירים: נתניהו, לבנת ושלום.
בחיים הפוליטיים זו נחשבת למתנה יוצאת מן הכלל, כי לעתים מצליח אדם אחד להסוות את עצמו במשך שנים רבות כבן מחנה אחד - ורק אחר-כך, כשהוא מגיע לעמדת כוח, הוא יוצא מן הארון.
האשימו בכך את שרון, אך, בינינו, במקרה של שרון היו אלה אנשי הימין שהשלו את עצמם כי הוא ימני. שרון, כנראה, מעולם לא התחייב להיות איש ארץ ישראל השלמה...
אך נתניהו, לבנת ושלום - כן.
ולכן, במשאל האחר, הרווחנו את הגילוי החושפני על היותם חסרי חוט-שדרה רעיוני עד כדי לפנות נגד עקרונות הליכוד – ולתמוך במה שמנוגד עקרונית להצהרות העבר שלהם.
עושה רושם שאין הם מודעים כלל לכך שהם חצו את גבול המותר מבחינת רעיונות הליכוד – וגם לא לכך שלמעשה הם סיימו את הקריירה שלהם בליכוד בפרט ובימין בכלל.
לכן, בכל מקרה, לאחר שיתפזר ערפל המשאל, נדע שהליכוד נשאר עם מתי מעט גיבורים נאמנים וקבוצה רעיונית מגובשת אחת: מנהיגות יהודית.
ותודה לכל אלה שמודים היום כי צדקו משה פייגלין וחבריו בהערכותיהם. היום, לא רק שהם מוכיחים שהם חלק בעל זכות בתנועה, אלא שהם, למעשה, הנאמנים שמצילים אותה מידי הבוגדים המנהיגים אותה היום אל סף התהום.