117 חירות ועבדות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 19 מאי 2013 08:52

כניסות: 668

 

תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ד

 

חירות ועבדות.

מיד עם סיום חג החירות טס שרון להשתעבד אצל המנהל הכללי, מגן האנושות והאליל הגדול, שמש העולם ל4 שנים רופפות, כדי לקבל ממנו את האישור למהלך שעפ"י בכירי התקשורת הממלכתית הישראלית אין טוב ממנו לעתידה של ישראל.

בתזמון מטפיסי-הסטורי מושלם חיבק אותו בוש זמן קצר לאחר שאירח את מלך מצרים בחוותו, שם דנו, ללא ספק, בשאלות הנוגעות לנגישת העבדים העבריים בימינו.

אני מהמר על כך שבין היתר אמר בוש למובארק: "...זה שקל להוציא יהודים מהגלות יותר מלהוציא את הגלות מהם, נכון גם לגבי גלות מצרים, כי מה שהתחיל בגין בהבאתו את המצרים עד עזה, משלים היום שרון בהבאתם עד לתל-אביב.

ואז נזכה סוף סוף לראות את מלך מצרים מבקר אצל היהודים בישראל – "הישג" שאפילו אבותינו לא חלמו עליו כשהשאירו את פרעה וכל חילו על קרקעית ים סוף.

ואם יגיד מישהו שיש הבדל ענק בין מובארק וערפאת, אז אני לא ראיתי.

 

שרון ושחיתות אישית.

מכיוון שבמסיבת העיתונאים אצל בוש הראו נציגי התקשורת הישראלית כי לא די להם בהצגת הכביסה המלוכלכת של ישראל על פסגת האוורסט התקשורתי בבית הלבן והם לא יסתפקו בפחות מתחתוניו של שרון, אני מוצא לנכון לציין שלושה דברים בקשר לפרופורציה הנכונה שבה יש לנהוג בענין שרון:

1. קודם כל, אנו איננו יודעים שום דבר מוחלט לגבי ה"שחיתויות של שרון", שהציבור הישראלי משוכנע-כביכול בקיומן-כביכול (ואל לנו לשכוח שזוהי תוצאה של פעילותם המשותפת הנמרצת של התקשורת, הפרקליטות המשטרה והמערכת המשפטית).

2. על תרומותיו העצומות בעבר של אריאל שרון לבטחון ישראל, יש לו זכות מלאה לחיות ברווחה חמרית הראויה לעשיר גדול – ובכלל זה הוא זכאי (וכל עם ישראל ישמח לתת לו) להחזיק באיים, חווילות וספינות פאר לפחות כמו שיש לעזר וייצמן ולחבריו.

3. על הנזקים העצומים שהוא גורם לעם ישראל ולבטחונו בהווה, ראוי שרון לפחות למה שנגזר על יונתן פולארד (ומכיוון שאני אינני חסיד רעיון הכליאה כעונש או כחוייה מתקנת, אני מוכן להתפשר גם על עקירה, גירוש והגלייה, שתהווה, לפחות, מידה כנגד מידה למה שהוא מתכנן לרבים מבני עמו).

 

דכפין.

למעלה מחצי מליון קשישים רעבים קיימים היום בישראל – והם אשמתו ואחריותו של כל מי שלא עשה דבר למנוע זאת וקל וחומר של מי שהתנגד לאלה שניסו להציג פתרון.

היום, ניתן לצפות בבעיה באמצעות הקולות הרבים, המתעוררים, של אלה השואלים מה יכולה המדינה לעשות למען האומללים האלה; הם אינם מבינים כי הרעב הוא תוצאה של מה שעשתה להם המדינה.

אחרי חמישים שנים של שוד, ביזה והרעבה, שומה על המדינה להרפות מטרפה ולהניח ליזמה הפרטית לתקן את המעוות ולהציל מה שניתן.

אחרי חמישים שנה של שוד מתורץ בעזרה לדלים, כשכבר ברור כי כולנו דלים בשל עריצות ריכוזית, צריכים האזרחים לקום ולומר: לא מעוקצך זה ולא מעוקצך ההוא.