112 בכיוון הנכון

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-שישי, 08 מרץ 2013 13:12

כניסות: 650

 

תגובות לאירועי היום אדר תשס"ד

 

בכיוון הנכון.

פעולת ההוצאה להורג של רב-המרצחים יאסין על ידי ישראל מייצגת את המוסר היהודי: מוסר הצדק, אשר איננו מוכן לשמור על חיי מרצח במחיר סיכון חייהם של חפים מפשע.

נקודה אחרונה זו מודגשת דווקא על ידי היירוט מרחוק, על ידי מסוק קרב, של מי שקיבל כבר בעבר את כל הכבוד שלא הגיע לו באירוח ארוך על חשבון משלם המסים העברי.

מבחינת הצדק, רשימת פשעיו של יאסין לא הותירה לישראל שום פעולה אחרת; אפילו אפילו אם היה יושב לשולחן הדיונים כשהוא מצהיר על חרטה על העבר ועל אי אלימות בעתיד, לא ניתן היה לסמוך על כך לאור הסטוריה ארוכה של הפרת התחייבויות מצידו.

וקל וחומר שדבר זה נכון לגבי ערפאת, מפר ההסכמים הסדרתי.

פעולת החיסול של יאסין היא בכיוון הנכון. יש להמשיך בה עד גמירא.

 

האפשרות האחרת.

תוך כדי דיונים ב"פיגוע הבא", כשרבים משוכנעים ברעיון שחיסול יאסין יגרום לשפיכות דמים, אני מציע לשקול גם את הרעיון ההפוך: את האפשרות של ירידת שפיכות הדמים בשל חששו של ערפאת (וגם חששם של שאר הבכירים בארגונו ובארגון החמאס) מכך שבמידה ויוציא אל הפועל פיגועים, יהיה המחוסל הבא ברשימה.

בהתאמה לכך, צפו לירידת האיום תוך מספר ימים.

 

דוברי הפחד הקר.

בין החוששים להשלכות חיסול יאסין יש המנסים להציג את התנגדותם כביטוי של פעולת השכל ומדברים על כך שאף שהם בעד חיסול הטירור, אך לא עם העיתוי, הסגנון וכיו"ב. את עמדתם האישית הם מתרצים ב"שכל הקר" שלהם, ומוקיעים, תוך כדי כך, את פעולת הצדק כפעולה "רגשית" וככזו - כלא-רציונלית.

 

תכנית ההתנתקות מהמציאות.

תכנית ההתנתקות של שרון היא, למעשה, תכנית של התנתקות מהמציאות.

למסקנה זו יכול להגיע כל מי שלוקח בחשבון את היבטי המציאות שמדיניותו המוצהרת של שרון זונחת כאילו הם אינם קיימים יותר; בראשם של אלה נמצא את ערכיו של העם היושב בציון, החל מערכי היסוד הדתיים שלו, המשך בערכי הבטחון וכלה בערכי השכל הישר, ההגיון, הצדק ומה לא.

בשלוש השנים האחרונות עבר שרון דירה; הוא העתיק את הויית חייו למציאות אחרת, פוליטית, המנותקת מהמציאות האמיתית, כפי שאנו מכירים אותה; במציאות ההווה של שרון יש ערבים חזקים, אמריקנים חזקים קצת יותר ואולי קצת מקום למשטרה ולמשפחה – אך לא עוד למליוני האזרחים הישראליים המשלמים לו את משכורתו. להם כבר אין, מבחינתו, מקום במציאות – וגם לא לזכויותיהם, לשאיפותיהם או לערכיהם. מדובר, אגב, בכל אזרחיה היהודיים של המדינה, לא רק באלה המתגוררים בשטחים שהוא מצהיר על כוונתו "לשחררם" לטובת האוייב.

אני, אם היה מנהיגי מסרב להכיר בקיומי במציאות, זה היה נראה לי די לגיטימי לא להכיר במציאותו שלו ולהניח לו להתקיים בעולם חלומות הזוועה שלו לבדו, מבלי לגרור אותי לתהומותיו...

 

אוהד קמין