95
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 725
תגובות לאירועי היום 95 חשון תשס"ד
אם היה רבין פילוסוף.
אם היה רבין פילוסוף, הוא לא היה שמאלני ולא היה נתפש לרעיונות השמאל. הוא היה מזהה את מעורבותו שלו במערכת רעיונית-פוליטית שהצדיקה פגיעה בזכויות אדם. הוא היה יודע שכבן לעם היהודי אין לו שום זכות לוותר על שום חלק מארץ ישראל או לדכא בכל דרך אחרת את התנופה, הצמיחה והתנועה של העם היהודי בארצו - והוא גם היה יודע מיהו הצד האלים האמיתי בסכסוך וכלפי מי יש להפנות את הסיסמה "לא לאלימות".
אם היו בני משפחת רבין הומניסטים נאורים, כפי שהם מתיימרים כלפי העם וכלפי עצמם, הם היו נשארים באולם מליאת הכנסת עד סופו של נאום הח"כ יהלום, והיו מביעים את התנגדותם למה שלא הסכימו בו כפי שעושים זאת אנשי תרבות: בצורה של הבעת דעה תרבותית, כפי שעשה הוא.
כי זוהי מכשלת השמאל המתנשא בישראל מזה מאה שנה: שעל אף תחושתו חסרת-הבסיס לתרבותיות, נאורות ואי-אלימות, הוא איננו מסוגל לעימות לא אלים כי הוא איננו מסוגל לקיים דו-שיח אמיתי, של הצגת עמדה מול עמדה.
אז הוא בורח, ומשאיר את השטח לברברים. כך, בגלל אלה, נראות היום הפילוסופיה באקדמיה הישראלית והפוליטיקה במזרח התיכון. את שתי הלהבות היקרות, יסוד שמירת זכויות האדם בתרבות, כיבתה אותה יד, ידו של הברברי המתיימר, שכשמו כן לא-הוא.
כמה ערבים שווה יהודי?
יש כאלה שיתפארו בעסקה ויאמרו כי היא מעידה על המידה שבה מוכנה מדינת ישראל לשלם עבור חיי אחד מאזרחיה, אך יום בהיר אחד עוד יבואו אלינו החזבללונים ויאמרו לנו כי מדינת ישראל השפילה את הערבים שוב, והפעם באמצעות העובדה שנקבה מחיר של 400 מחבריהם למול ישראלי חי אחד.
שבירת המיתוס.
מעצרו של חודורקובסקי, האיש העשיר ביותר ברוסיה ואחד מעשיריה הגדולים של אירופה, על ידי השלטונות ברוסיה, עשוי להיות שיעור חשוב לרבים מאיתנו, שמאמינים במיתוס של הקשר בין הון לשלטון.
האמת היא שבעלי הון, גדולים ככל שיהיו, הם חסרי כוח לחלוטין אל מול הכוח המזויין של שלטון, יהיה אשר יהיה. במדינות עריצות כמו רוסיה או ישראל אין בעלי ההון יכולים לעשות דבר למניעת ניכוס רכושם על ידי השלטון.
מעניין, בהקשר זה, אם בעת ביקורו ברוסיה טרח שרון לברר עם פוטין מה יעשה ביהודי החדש שבכלובו?
רבין וחופש הביטוי.
בין היתר, מוצג הויכוח על רצח רבין על ידי השמאל כויכוח על חופש הדיבור ועל זכותו של כל אדם להביע את דעתו ללא חשש מהתנגדות. אך למעשה, היוו דווקא רבין וחבריו ממשל שהשתמש בכוח הזרוע כנגד חופש הביטוי של חלק גדול מהעם. ממשל אלים זה לא רק שלא איפשר לאנשים להביע את דעתם, אלא אף פגע בזכות יסוד זו שלהם. את הפגיעה הזו חשים כולנו על בשרנו לפחות ברמת חופש הביטוי (ראה מקרה "ערוץ 7"), כי את הסלקציה הקובעת מי יוכל לשאת כאן את דברו ומי לא ניתן לראות בעין בלתי מזויינת.
אוהד קמין
תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ד
פרס נובל וזכויות האדם.
שוב, כבדרך שגרה, מספרים לנו כי "פעילת זכויות אדם אירנית קיבלה פרס נובל" ביום זכויות האדם הבינלאומי. אך משכיחים מאיתנו את העובדה כי, למעשה, מאז הסכם אוסלו איבדה הועדה המלכותית דנן את הזכות המוסרית לתת פרסים על תרומה לזכויות האדם: אחרי שתמכה בהפרה כוללת של זכויות אדם, באמצעות מתן הפרס על הסכם אוסלו, שהסגירה מאות אלפי בני אדם חפים מפשע לידי דיקטטורה רצחנית, אין ועדת פרס נובל יכולה לטעון לידיעה בנושא זה - וקל וחומר שאין שום תוקף אובייקטיבי להחלטותיה בנושא.
שחיתות לאור היום.
רבים חושבים שהשחיתות של אנשי ציבור ענינה בשוחד, בכספים לא רשומים, בטובות הנאה "מתחת לשולחן" וכיו"ב. הם תמימים: בימינו, השחיתות האמיתית איננה נמצאת במחשכים אלא באור היום – לא בסכומים שהם מעבר למשכורת של הפושע הממשלתי אלא בעצם המשכורת עצמה. מי שמתיימר להיות משרת הציבור וחי ברמה גבוהה מאדונו פי כמה הוא הפוגע בו – ואם הוא עושה זאת באמצעות כפיה, אין מושחת גבול ממנו. עצם העובדה שמשכורות המגזר הציבורי אינן נקבעות עפ"י היצע וביקוש, אלא רק עפ"י תחרויות ברבריות של כיפוף ידיים הדדי, משמעותן גזל. מעתה אמור כי השחיתות איננה זו של המסתירים כסף (וגם לא של המעלימים) – אלא של אלה המדפיסים אותו.
וילה, בקתה ומוסר השמאל.
את כל האידיאולוגיה השמאלנית ניתן לתמצת בכך שהיא מציגה לפנינו לנו וילה של עשיר ובקתת חימר של עני – ומנסה לשכנע אותנו כי בעל הוילה עשק את העני וכי בקתתו של העני היא תוצאה של עושק זה. איכשהו, אומרים לנו, הצליח העשיר לנצל את העני עד כדי כך שהפיק וילה מבקתת החימר שלו.
אין זה משנה אם מדובר בהאשמת הקפיטליסטים בעניו של הפרולטריון, בהאשמת ארצות המערב בעוני העולם השלישי או בהאשמת ישראל בסבלם של הפלשתינים. המשותף לכל המקרים הללו, הוא העיוות המוסרי שטמון בהאשמתו של היצרן, מקור הערכים, בגזל.
במלים אחרות: השמאל, שנציגי הציבור שלו רוכבים על תקציבי הציבור מאז ומתמיד, מפנים את זעמו של החלק העני של הציבור כנגד החלק העשיר שלו בגרסה נצחית של "הפרד ומשול". המטרה: א. להמשיך ולעשוק את לשד הציבור. ב. להסיח את דעת העשוקים מהגזלן האמיתי אל היצרן.
כך, האיבה מופנית תמיד מהבוזז, שהוא המקור האמיתי של הדלדול הציבורי הכללי, אל היצרן, שלא רק שהוא חף מפשע, אלא שהוא זה שמחזיק על כתפיו את הכלכלה כולה.
את ההוכחה הטובה ביותר לנצחון האידיאולוגיה של השמאל ניתן לראות בימים אלה בישראל ביחס בין "ועדת העשוקים" לועידת העסקים של ישראל. כשרואים את הכבוד שעלובי נפש תובעניים אלה מקבלים מן התקשורת על כך שהם מאשימים בגזל את באי הועידה – ושומעים את רוח ההתנצלות העלובה לא פחות של אנשי העסקים המתמודדים מולם – ניתן להבין איך פועלת היום ברית השמאל החדש.
אוהד קמין
תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ד
האיש שבבור
איש קטן, טיפש, שהסכין, האגרוף והרובה היו כל מה שהיה לו כדי להחזיק שלטון על עשרות מליונים, להפחיד מאות ולסכן את שלום העולם. זהו לב הטירור האמיתי: חרב פיפיות של פחד, שעכשיו היא המאפיינת את הניאדרטל העלוב, פרוע השיער שבעת בה הוא פותח את פיו לבדיקה, הוא חושף את מהותו האמיתית. והלוואי ותדע ישראל לעשות לערפאת רק את מה שתעשה ארה"ב לסדאם – לא פחות ולא יותר.
הלוואי
בעקבות ביקורת שהפנתה ארה"ב נגד סוריה, הודיעה סוריה כי היהודים ו/או ישראל הם שאחראים ל"פאניקה" זו של ארה"ב. הלוואי.
תקדים מסוכן
השופט קבע שהדורס לא התכוון לדרוס את הנער לאחר שגנב את מכשיר הפלאפון שלו.יש בכך תקדים מסוכן, שכן מן הדברים משתמע שידיעת המניעים הנסתרים של הפושע אינם נחלתו הבלעדית של המונופול של אמצעי התקשורת הממלכתיים וגם בית המשפט יכול להתערב בהם; הרי עד עתה האמנו לתקשורת – היינו בטוחים שאם הרשיעה את הנהג הדורסן, אז כל מה שנשאר לבית המשפט לעשות הוא רק לסגור את הענין הפורמלי...
שופט יקר, הסתבכת! עכשיו תצטרך לערוך לו משפט אמיתי והוא גם עלול, חס וחלילה לצאת בעונש קל – מאסר עולם וכדו'
השפלה ופסיכולוגיקה ערבית
ד"ר מוטי קידר נזף היום באמריקנים על כך שהשפילו את סדאם בעת שתפסוהו. "זה יחזור אליהם ברבית דריבית" ציין. אני חושב אחרת: שההשפלה מהווה עדות להבנתו של האמריקני את אומנות המלחמה הרוחנית / פסיכולוגית הערבית.
מנקודת מבט ערבית, אם אינך משפיל, אז אתה פחדן (ולא רחמן) ולכן חלש - ולכן ניתן לתקוף אותך ולא לכבד אותך. במלים אחרות: אם לא תשפיל, תסתכן. (ראה הפסיכולוגיה של אוסלו: ככל שתוותר יותר, ככל שתתן יותר, אתה מזמין יותר אלימות כנגדך).
מה שחשוב יותר מהפגיעה כביכול שבהשפלה זו הוא השחרור הפסיכולוגי המשמעותי לדור שלם שחונך מגיל אפס בדיקטטורה של הסטלין העירקי. עד עתה לפחות, היה ברור כי להמוני העירקים לא די היה בכך שהאמריקנים כבשו את עירק. כדי להשתחרר מפחד האימים העמוק שהשליט רודן זה, יש לבצע, במונחים של ימינו, את מה שפעם היו מבצעים באמצעות הוקעה על חומת העיר.
לא כל אחד יכול להשמיץ...
כלומר, מבלי לשלם על כך. "אגד" חושבת שהיא יכולה; "לא כל אחד יכול להיות נהג של "אגד" הוא המוטו של מסע פרסומת שהשיק המונופול, שחי שנים רבות בתוך ורידינו, כדי לקדם את עניניו בתודעת הציבור. לצורך הדגשת הרעיון היא מציגה לפני הציבור שורה של טיפוסים מפוקפקים, "חאפרים" בלשון הרחוב, אשר רובם נהגי מוניות, ללמדך שנהגי מוניות הם בלתי אמינים בלשון המעטה לעומת נהגי "אגד" המקדישים את חייהם לנוחיות הציבור. אם הייתי נהג מונית, הייתי דוחק באגודתי לתבוע את "אגד" על הוצאת דיבה.
אוהד קמין
תגובות לאירועי היום טבת תשס"ד
המינימום העקרוני.
את התקפתם על ההתיישבות היהודית, אנשי השמאל מתרצים באי חוקיות המאחזים ויוצאים נגד התרבותם וגדילתם. את הגנתם אין ראשי המתנחלים מבססים על יסוד עקרוני.
המינימום העקרוני שעליהם להצהיר עליו מסתכם בשתי עובדות: זכות הרכוש שלהם – ולעומתה חוסר הזכות של האחרים, יהיו אשר יהיו, על מה שאינו שלהם. השאר – פרטים.
כפרי בשל.
במהדורת החדשות של הערוץ הראשון, אמרה לאחרונה אחותו של קצין צה"ל שנרצח ברצועת עזה: "אחי צריך להיהרג בגללם? שיתביישו להם. שזה יעמוד לפניהם כל החיים..." הדברים לא נאמרו עם פרשנות, אך מן ההקשר היה ברור כי בכאבה היא לא כיוונה את הדברים כלפי המחבלים, אלא דווקא כלפי המתישבים החיים באותו איזור.
אין ספק שרבים בתקשורת השמאלנית נהנו מכך, שכן הדבר מייצג את הצלחת פעולתם רבת השנים, להסיט את האצבע המאשימה של הקרבן מן הפושע לקרבן אחר, ששייך, בעצם, לאותו צד במאבק.
אין כמו הפרי הבשל של עץ הרוע להמחיש את הצלחת האוייב מבית להפריד בינינו. אך יידע המושל הבונה את ממשלתו על "הפרד ומשול" מסוג זה, כי ימיה יהיו לעולם ספורים.
סיפור עצוב על חף מפשע.
הולך לו באחו איש שמאל חובב טבע חף מפשע לגמרי, מריח את הפרחים ונהנה מהפרפרים, והנה הוא רואה גדר. גדר רשעה, לא טובה. פויה גדר! הוא אומר ומנסה להזיז אותה, שלא תפריע את מנוחתם של כל אלה שהם חפים מפשע כמוהו. ולפתע מה קורה? בלי שום סיבה ברורה מגיע חייל רשע ויורה בו, סתם ככה, בלי שום סיבה, על מנת להרוג אותו. במקרה, ממש במקרה, הצליח החף מפשע להינצל על ידי חבריו הטובים, החפים מפשע, ללא הבדל דת, מין ולאום, שרק במקרה, ככה סתם, גם היו שם איתו, ליד הגדר הרעה, עם הפרחים והפרפרים ומול החיילים הרעים. איזה סיפור עצוב!
מי האדון כאן?
בהקשר פסה"ד בענין ערוץ 7 התבטא הח"כ איתן כבל כך: "יש חוק במדינת ישראל. גם המתנחלים אינם מעל לחוק במדינת ישראל. לדברים אלה יש להשיב לח"כ כבל, כי כדאי שילמד שבמדינה ראויה לשמה אין השלטון, החוק ו/או נבחרי העם נמצאים מעל לעם, וכי ההיפך הוא הנכון: העם הוא הריבון והמדינה, השלטון ואלה המייצגים אותם הם משרתיו של העם.
למעשה, זה דבר כה עקרוני שכדאי שכל אנשי המדינה שלנו יידעו אותו. אך אפילו במקרה המסויים של הויכוח על הערוץ החפשי, כל מה שאלה שמתיימרים להיות אבירי הדמוקרטיה (במיוחד במובן של שלטון הרוב) היו צריכים לעשות, הוא לשאול את עצמם כמה אנשים הצביעו בהאזנתם למען שידורי הערוץ – ואז לנסות ולהעמיד מולם את מספר אלה שהתנגדו לו. גם אז היה ברור מאד מי צודק יותר: החוק או העם.
"שחרור" במקום "כיבוש".
למי שמאשים את ישראל ב"כיבוש" אני מציע להשתמש במלה "שחרור" – במובן הנאצל של שחרור עמים מעולם של עריצים, כפי שעשתה עכשיו ארה"ב בעיראק – וכפי שעשתה ישראל בשנת 67 כשהביאה חופש לתושבי עריצויות מצרים, ירדן וסוריה.
אוהד קמין
תגובות לאירועי היום טבת תשס"ד
האיום.
במשאל שנערך באירופה, קבע מי שקבע כי ישראל היא האיום הגדול ביותר לשלום העולם. האמת היא שזה נכון – עם תיקון קל: ישראל היא האיום הגדול ביותר לקיומו של עולם בלתי מוסרי.
נרצה בכך או לא – ישראל, המייצגת עבור הנוצרים והמוסלמים את היהדות, מהווה – ובצדק – את האיום היחידי על האוטונומיה של שליטתם הרוחנית הכפייתית ברוב האנושות. העובדה שמנהיגיה הפוליטיים של ישראל מזלזלים בערכה של הדת היהודית איננה מפחיתה כהוא-זה ממה שנתגלה לאחרונה במסמכים חסויים שנחשפו באירלנד, והמדובר במאמצים העצומים שעשתה הכנסיה הקתולית (ללא הצלחה) כדי להביא את ירושלים לשליטה בינלאומית (כלומר נוצרית/מוסלמית).
אריק נגד שטרן.
יום לפני קיום ועידת הליכוד מיהר אריק שרון להצהיר על כך שיש להרוס מיד את המבנה בתפוח שנועד להיות מכללה ללימוד תורת הרב כהנא.
אני תוהה ומפקפק בשאלה אם אריק – כמו רבים מן הימין – מכירים בכלל את תורת כהנא. אני מהמר שלא.
אך גם אם ניקח את תורת כהנא במילתו של המיתוס השמאלני, אז הדבר העניני הגרוע ביותר שניתן לומר לגביה (גרוע במונחים שמאלניים, כמובן) הוא שהיא בעד "טרנספר".
ולכן, כדאי שדוקא היום, שבו מתכנס מרכז הליכוד – מה שבאופן מסורתי מהווה בדיקה מחזורית של עקרונות היסוד של המחנה – כדאי שניזכר בסעיף (יד) מבין הסעיפים שבהם ניסח יאיר שטרן כבר בשנת תש"א (1940) את תפקידי ארגון הלח"י, וכך ציין בו:
"משפט הזרים – פתרון בעיית הזרים על ידי חלופי האוכלוסים".
הטמבל.
יש טמבל אחד, שהוא חבר מרכז ליכוד. מה שמאפיין אותו הוא קודם כל חוסר היכולת הגמור שלו להתבטא בעברית: הוא לא יכול לגמור משפט, רבות ממילותיו אינן מדוייקות והוא מתבלבל ברעיונותיו; למעשה, ככל שהוא מתבקש להביע רעיון באופן ברור יותר, הוא מתרגש יותר ואמירותיו הופכות לבליל לא ברור של צלילים מגומגמים.
התקשורת ממש אוהבת אותו; היא שולפת אותו בכל פעם שיש כינוס מרכז ויש צורך להציג את עמדת האופוזיציה (כאשר התקשורת תומכת בקואליציה). מבחינה זו, אין כמו הטמבל, כי הוא יכול להביא את הטיעון האופוזיציוני הפשוט ביותר לדרגת סיבוך כה אידיוטי ששום אדם לא יוכל להתיר או להבין.
עם התקרב המרכז, לא תשמעו בתקשורת את אנשי הרוח של הליכוד. למעשה, לא תשמעו שיש בכלל לליכוד אנשי רוח: רק דוגמניות, שרירנים, אנשי עולם תחתון – וטמבל.
תזמון.
אני תוהה באם אנשי משרד החוץ שמו לב למשמעותה של העובדה המעניינת ששגריר מצרים המחוזר הצליח לסדר לעצמו, מכל התאריכים והזמנים האפשריים, ביקור בהר-הבית (מקום מקדשנו, להזכיר) בדיוק בעיצומו של חג החנוכה?
אוהד קמין
תגובות לאירועי היום שבט תשס"ד
חיוכה של מפלצת.
נסראללה מחייך.
שלושה ימים לפני מסירת גופותיהם של שלושת חיילי צה"ל שנרצחו על ידי החיזבאללה, אמר השייך נסראללה בנאומו הפומבי, אשר שודר גם בישראל, כדברים הללו: "ביום חמישי יידעו כולם מה עם החטופים, מי חי ומי ומת..." ובכך נטע שביב של תקווה באדמה הפוריה של משפחות החטופים.
האם יש אפשרות להעריך את הסבל הנורא הנוסף, בן שלושת הימים, שגרם במילותיו אלה (שנאמרו תוך כדי חיוך) נציג הדת המוסלמי לבני המשפחות?
מדוע, אם כן, עשה זאת?
כדאי שנלמד עם מי יש לנו עסק: עם מפלצת. לא, זהו איננו מקרה פרטי של סדיזם, אלא סמל למהות שכנגדה אנחנו מתמודדים: אוייב שמפיק הנאה מסבלו של זה שעומד מולו.
נסראללה הוא חיזבאללה וחיזבאללה הוא אירן ואירן היא האיסלם והאיסלם הוא ביטוי אחד גדול של הרוע האנושי הכלל-מציאותי, של אמונה בסבל האנושי, אשר מפעילה אותו ככל יכולתה בכל רמה שהיא של פעילותה.
אמונה זו, כשהיא באה לידי ביטוי פוליטי, מציגה את עצמה כלוחמת למען צדק – אך בפועל היא משיגה את סיפוקיה ברמת הסדיזם הפסיכולוגי; היא איננה חפצה באמת, בצדק או בשלום והרמוניה בין בני אדם, אלא בסבל המכסימלי למספר המכסימלי של בני אדם על פני האדמה.
ועם מפלצת כזו אסור לעשות הסכמים. כל הסכם – מהסכם שלום ועד החלפת שבויים – מטפח את המפלצת, מגדיל אותה ונותן לה מעמד לגיטימי בחברה אנושית. לעשות זאת משמעו להפוך את המחלה לסמל הבריאות, להכניס וירוס נצחי למחשב האנושי, להפציץ ביולוגית את עולמנו.
את המפלצת צריך לשחרר מסבלה, במיוחד כשהיא הופכת אותו גם לסבלנו: את המפלצת, את החיוך הסדיסטי, יש למחוק, להשמיד ולאבד מעל פני האדמה.
להבדיל.
איך מבדילים בין אינטרס אישי לאינטרס ציבורי? פשוט מאד: האינטרסים של השמאל הם ציבוריים ואלה של מי שאינו שמאלני הם אישיים.
סיבה ותוצאה?
באחד מערבי השבוע שעבר שודרה בטלויזיה הישראלית תכנית תעודה שעסקה בסבל הנורא העובר על הפלשתינים במחסומי צה"ל. במסגרת שידור זה האשימו פלשתינים שעוכבו במחסום את חיילי צה"ל ב"נאציות" ורואיינה חיילת-בודקת שהתוודתה על רגש האשמה שלה על הסבל שעובר על הפלשתינאים. בבוקר שלמחרת שילמו במחסום ארז כמה מחבריה את המחיר היקר ביותר שמשלם אדם על רחמים.
הייתי מציע לאלה שחוקרים את הפרשה שישאלו את כל החיילים המעורבים אם צפו, ערב לפני מעשה הרצח מתוך רחמים, בתכנית על הסבל שב"תרבות המחסומים" – ואז יקחו את הנתונים וינסו להשיב על השאלה: מה היתה מידת ההשפעה של הצפיה הזו על התנהגות החיילים במחסום ?
ללא תגובה.
לאחרונה מסתיימות הידיעות על יריית טילי קסאם ברצועה במלים "לא נגרם שום נזק."
פעם, כשהייתי צעיר, היו אומרים אח"כ משהו כמו "צה"ל השיב אש אל מקורות הירי" – שנדע שלא שותקים.
היום כבר אין אפילו תגובה.
אוהד קמין