89

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 707

 

תגובות לאירועי היום אלול תשס"ג

זכות היריקה

שני המתפוצצים האחרונים שוחררו ממעצר מנהלי בכלא ישראלי לפני זמן קצר ביחד. אינני נושא בתפקיד המאפשר לי לערוך בירור עם מי שחתם על שחרורם מדוע עשה זאת. לכן, כל מה שאני מבקש, כאדם וכאזרח, הוא שיפרסמו את פרטיו המזהים של החותם על שחרור זה (אם אפשר בצירוף תמונה) כדי שבכל פעם שאראה אותו אוכל לממש את זכותי האנושית היסודית לירוק.

כצאן לטבח

במשך כל ימי חיי שמעתי שהיו זמנים ומקומות שבהם היו יהודים מובלים כצאן לטבח, כאשר הם אינם אחראים לחייהם שלהם, וכוחות זרים הם הקובעים מי מהם יחיה, מי ימות – ובעיקר מתי. לא האמנתי שבימי חיי אחווה תחושה דומה לזו של ה"סלקציה" הנאצית, כמו זו שאנו חווים היום, במעי הגס של הרולטה הפלשתינית.

"אזרחים חפים מפשע"

"איננו רוצים לפגוע באנשים חפים מפשע" אמר, בסוף השבוע, נשיא מדינת ישראל, על המנעותו של צה"ל מהפגזת יאסין בפצצה גדולה יותר. בכך ביטא טעות לוגית ומוסרית גם יחד: גם אם נסכים להנחה שיושבי הבנין שבו שהו יאסין וכנופיית הדמים שלו עונים לתואר "אזרחים חפים מפשע", העדפת חיי אזרחים פלשתינים "חפים מפשע" על חייהם של אזרחים ישראלים חפים מפשע שיירצחו על ידי חיות-אדם אלה היא לא מוסרית ופושעת. בין היתר, ניתן למצוא בה התנערות מאחריות של כוחות הבטחון הישראלי (ועתה גם בעידודו של הנשיא) לבטחונם של אזרחי ישראל; התנערות זו משמעה התעלמות מהעובדה שאזרחי ישראל הם המשלמים את תקציבם ומשכורותיהם של צה"ל ולא הפלשתינים, ובכך שלאזרחי ישראל – ורק להם – צריכה להיות שמורה קדימות בנושא זכות קבלת השירות הבטחוני.

לאלה שעושים את ההחלטות, אולי יועיל לזכור, בפעם הבאה שהם שומעים קול נפץ בעיבורה של עיר, כי אלה שנשמותיהם עולות השמימה בסיוע הטירור המוסלמי הם מעבידיהם ומפרנסיהם, משלמי המסים המכלכלים את ילדיהם, ואלה שלא במקרה גם הם עומדים באמות-המידה של ההגדרה "אזרחים חפים מפשע".

סיפור רצחני

היה היתה ארץ שנוסדה על ידי יצרנים שוחרי שלום בשממה שורצת בוזזים רצחניים. במשך תקופה לא-קצרה הצליחו אנשיה להביס את הרוצחים ולהכניעם. אך דבר זה לא מצא חן בעיני הבוזזים והרוצחים בעולם, כי הוא איים על שלטונם, והם קשרו קשר כלל-עולמי נגד ארץ היצרנים ואף הצליחו לגייס לטובתם גם בוגדים מבית. הם הכינו מלכודת רצח שבה כפו על היצרנים הסכם עם הרוצחים, שבמסגרתו קיבלו הרוצחים הרבה נשק ורצחו עוד ועוד. ראשי הרוצחים קיבלו על כך כבוד, נשק, כספים ועידוד מכל השותפים לרצח בעולם ואילו ראשי היצרנים נסחטו, הואשמו והוגבלו בהגנתם העצמית כנגד הרוצחים. בכל פעם שהרוצחים רצחו הם הוצדקו על ידי שותפיהם בעולם ובכל פעם שהיצרנים הגנו על עצמם הם ננזפו. הרוצחים הוצדקו במעשי הרצח שלהם על ידי בני היצרנים הבוגדים, ואילו הרוצחים קיבלו יחס של כבוד והערכה ככל שנמשכו מעשי הרצח שלהם. אנו נפסיק כאן כי עלינו להגיע בזמן להלוייה הבאה.

על האדמה הזו

"בסופו של דבר אנו צריכים לחיות כאן, ביחד, על האדמה הזאת" אמרה דליה רבין-פילוסוף לאחרונה בתגובה לשאלה בנושא הסכמי אוסלו. על כך יש להשיב שניתן להפריך הנחת יסוד זאת בקלות – ולו רק לאור העובדה שהצד השני החתום על החוזה עושה כבר מזה שנים מאמץ משמעותי לבטל את "חיינו (של הצד היהודי) על האדמה הזו".

אוהד קמין