80

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 762

 

תגובות לאירועי היום סיוון תשס"ג

אי מוסריות

תכנית "מפת הדרכים" של בוש-שרון-ערפאת היא אי מוסריות בהתגלמותה ובשל כך יש לדחות אותה. אי מוסריות זו באה לידי ביטוי בכך שגם אם היא תוגשם לפרטיה (וברור שזה לא מה שיקרה) יהיה, כתוצאה מכך, בעולמנו גולם מפלצתי מחריד אשר יקום על יוצריו וילמדם שיעור בנסיון אנושי נואל נוסף לבנות מהות המנוגדת לחוקי המציאות והטבע.

כאילו אין די ברוע האנושי הקיים, באים מנהיגים מטורפים למחצה ויוצרים רוע חדש, פעיל, אשר קובע קנה מידה חדש לאי צדק. מתחת לכנפיו האפלות של ערפד הדמים המחופש ליונת השלום מקבלים רשעים מתנות, רוצחים משוחררים לחפשי וחפים מפשע מופקרים, נפגעים בזכויותיהם ונבזזים ברכושם.

הנזק מתכנית זו הוא כלל אנושי; הוא אינו נגרם רק לאלה שנאנקים תחת עולו של ערפאת, המנהיג הנצחי של הרשעות הפלשתינית, לאזרחי ישראל שנמחצים תחת מגף ההפקרות חסרת הרחמים של הדיקטטור שרון ולזכרם של כל מי שנתנו את חייהם במאבק על נצחון הצדק (כולל חיילי ארה"ב), שנרמס בידיו של התינוק הנוצרי המגודל בוש – אלא לאזרחים תומכי הצדק של העולם כולו; הם, שאחרי ה11 בספטמבר וכיבוש עירק, ציפו לראות את המשך תהליך דיכוי הפשע נגד האנושי המתחולל באיזורנו, צופים בתסריט זוועה שהוא שיעור בנצחונו של מוסר לא מוסרי: גרסה עדכנית של המוסר הנוצרי שבו מגישים לרוצח את לחיו השניה של תינוק יהודי חף מפשע.

לכן, בעתיד, תוצג פרשת שרון, בוש ו"מפת הדרכים" כאחד המעשים הלא מוסריים המובהקים ביותר שהתרחשו בהסטוריה האנושית. ולכן, שומה עלינו לזכור לנצח את תכנית המזימה המבעיתה הזו נגד העם היהודי בארצו – ואת המכלול המגוון של שותפיה, שאת שמותיהם יש לחרוט בחומר מוצק לדראון עולם.

מה שלא צריך להגיד ומה שמדאיג.

"אני לא צריך להגיד "אריק בוגד"..." אמר יהושוע מור יוסף, דובר מועצת יש"ע, בשידור חי.

הוא התייחס בדבריו לנושא הקרוי בתקשורת "הסתה". נכון שזה טוב שאומרים לנו מה לא אומרים? אני דווקא הייתי אומר את זה, אם היה אפשר לפתוח פה את הפה (כאילו שזה מזיז למישהו בממשל), אבל מכיוון שאסור לנו לומר את זה, די בכך שדובר מועצת יש"ע אומר מה שהוא (ואנחנו) לא צריכים לומר...

באותו ראיון (ערוץ 2) שאלה המראיינת את הדובר את השאלה הבאה: "המאבק האחרון נגד מסירת שטחים הסתיים ברצח של ראש ממשלה..." והוסיפה: "זה לא מדאיג אותך?"

כלומר שמבחינתה, מותו של בעל דם כחול ממשפחת המלוכה, פושע ככל שהיה, עדיין מזעזע אותה יותר ממעשי הרצח היומיומיים של מאות אזרחים ישראלים על ידי הרוצחים שחיבק – וגם יותר מדאיג מהאסון המתרגש עלינו עם "מפת הדרכים". חרשות, טפשות או רוע?

סקר הסקרים

בראיון שנערך שלשום עם הח"כ ליברמן הפתיעה אותו שלי יחימוביץ' בתוצאות סקר שבו נסתבר כי רוב גדול של אזרחי ישראל כבר תומך ב"מפת הדרכים". כששמעתי את תוצאות הסקר, מיהרתי לערוך סקר פרטי משלי ובו הסתבר כי: א. 87% מהעם משתוקקים לקבל את משכורתו של שרון. ב. 63% מהעם היו שמחים מאד אם היו יורשים את חוותו. ג. 99% מהעם (רוב עצום, לכל הדעות!) היו שמחים אם היו מקבלים את האפשרויות שלו לטוס לחו"ל.

מסקנתו הכוללת של הסקר שלי (שנערך, אגב, בין השעה 1.22 ל1.23 במכולת אחת בפלורנטין) היתה, על כן, דומה למסקנות הסקר ההוא: העם מזדהה עם ערכיו של ראש הממשלה ומכך, באופן הגיוני, גם עם הרעיון שלו לגבי המדינה הפלשתינאית.

אבל עדיין, ביני לבין עצמי, אני תוהה איך התייחס העם שהם סקרו לעובדה שבמסגרת תכניתם של שרון ובוש אין מוזכרים שום עונשים לרוצחים או, לפחות, פיצויים לנרצחים...

אוהד קמין