78
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 712
תגובות לאירועי היום אייר תשס"ג
חוצפה, התחשבות והתחשבנות.
במסגרת גישה משותפת מעניינת בין רוסיה, סין וצרפת הצהירו לאחרונה מדינות אלה כי על ארה"ב ובנות בריתה להתחשב בהן כשיגיעו לידי "חלוקת השלל" בעירק ובמיוחד לנושא חלוקת ההכנסות מהפעלתן המחודשת של בארות הנפט. הטיעון שהן מציגות להצדקת התחשבות זו הוא החובות הרבים שעירק חייבת להן בגין נשק שמכרו לה.
תגובת ארה"ב לתביעתן צריכה להיות באמת התחשבנות מדוקדקת - כזו שבמסגרתה תגבה ארה"ב מממשלות פושעות אלה את התשלום המלא על הנזקים שנגרמו לכוחות הצבאיים ששחררו את עירק כתוצאה ממה שמכרו לה.
מה שמגיע למי שסייע לעריצות בממכר נשק אינו כסף אלא עונש.
(וכמובן שדברים אלה מופנים גם כלפי השמאל "שלנו").
בענין פולארד ועוד.
שלשום התכנסו מול הקונסוליה האמריקנית בירושלים כאלף איש כדי להפגין למען שחרורו של יונתן פולרד. כדי להמחיש את המידה בה מסייעות הרשויות לענין, הבטיח סגן ראש העיר ירושלים כי ישתדל לפעול כדי שפולרד יקבל את תואר "יקיר העיר". שימו לב לכך שהוא רק הבטיח שישתדל. כלומר, אנחנו לא צריכים לקפוץ בהתלהבות ולהתרגש מהר מדי...
זה ברור לכל בעל שכל ישר שאם היתה מדינת ישראל רוצה שפולרד ישוחרר הוא היה מבלה כאן את שבע עשרה השנים האחרונות, מגדל את ילדיו - ואולי כבר רואה נכדים.
ההתארכות המוגזמת, מעבר לכל פרופורציה אובייקטיבית, של משך מאסרו של פולרד, הולכים ומחשידים את כל הענין; הרי אם היה פולרד מרגל רוסי בארה"ב או רוצח (וקל וחומר פלשתיני עם דם על הידיים) הוא כבר מזמן היה נושם את אויר החופש. לכן, אומרים ההגיון והתחושה, חייב להיות בפרשה זו משהו נסתר, איום ונורא, משהו אפל אשר מנהיגי הציבור בישראל ובאמריקה רוצים "לחסוך" מאיתנו.
אך האם יש ביד מישהו את הזכות הזו, למנוע מן הציבור, במשך שמונה עשרה שנים ארוכות, את מלוא האמת? ניתן להבין איך סותם הממשל את הפיות כאן, בדיקטטורה הישראלית, אבל איך יתכן כדבר הזה בארה"ב, מדינת החוק שאיננה מאפשרת לפגוע בזכותו של הציבור לדעת?
אחת התשובות האפשריות לחידה היא הקו הנסתר המחבר בין המחזיקים ביונתן פולרד למחזיקים ברון ארד – קו דק של שנאת יהודים המחבר את ה"כאן" וה"עכשיו" לכל מקום וכל זמן אחרים, שבהם נהנו שונאי ישראל מסבל הישראלי באשר הוא – ולכן, מכיוון שאין זה משנה מהו התירוץ לכך, זה איננו משנה אם מדובר בשבוי או במרגל, בפולרד, בארד או באחר.
וחובה עלינו להבין כי כשמדובר בפולרד כבר מזמן אין טעם לדון באשמתו של האסיר שנאשם בבגידה - ויש להתדיין באשמתם של הבוגדים האמיתיים, החל מהבוגדת האמיתית שחשף פולרד, מדינת ארה"ב, שהפרה הסכם נאמנות עם ישראל, וכלה בבוגדים מבית, אשר הסגירו את היהודי לגויים וממלאים פיהם במים רבים מאז ועד עתה.
ולכל המדינאים שלנו אני מציע לשבת במשרדם חמש דקות ולחשוב על כך שהמפתח לחדר נמצא בידי אדם זר, כדי לטעום משהו מסבל הגיהנום שחש אסיר במשך שמונה עשרה שנה.
זכות השתיקה – בעד ונגד.
שימו לב לדרך שבה מטפחת התקשורת את הח"כ הרצוג – לצורה שבה הוא מקבל עדיפות תקשורתית כדי להסביר את עמדות האופוזיציה בענין זה או אחר. יכולות להיות לכך סיבות שונות, אבל הן כולן יהיו קשורות לכך שהוא הוכיח נאמנות לחמולה בכך ששמר על זכות השתיקה בחקירת עמותות ברק (מי זוכר?). ובדיוק מאותה סיבה משתלח השמאל בח"כ בלומנטל, על כך שהשתמשה בחסינותה. כלומר: התירוץ הוא השימוש בחסינות, אך הסיבה היא השתייכותה לחמולת האוייב.