58

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 757

 

תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ג

המגמה האמיתית

בעקבות המכות הקשות המונחתות עלינו, משוגרים בדחיפות לאיזורי האסון פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. דבר זה מלמד אותנו איך הולכים מנהלי ענינינו, קורסים פסיכולוגית לתוך קטטוניה סובייקטיבית ונסוגים מן העולם האמיתי לעולם וירטואלי; במקום לעסוק במציאות האובייקטיבית, של האוייב בעולם החיצון, הם עוסקים במציאות הנפשית של הנפגעים. במקום להתמודד עם אשמת האחראים מצד האוייב ועם משימת ההגנה והבטחון עוסקים התקשורת, המדינאים ומערכת הבטחון באשמת הסבילים הנפגעים והלא אשמים.

במסגרת הקטטוניה הלאומית וההתקפלות הסובייקטיביסטית שמעתי מראיינים המראיינים לאחרונה את העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים שמסייעים לנפגעי מעשי הרצח על חויית הטיפול הקשה שעוברת עליהם, כאילו הם הנפגעים ומושא ענין הציבור - וברור כי המגמה המיועדת, בהקשר זה, היא להשלים את ההתקפלות פנימה ולראיין בסופו של דבר את אנשי התקשורת על החוייה הקשה העוברת עליהם כשהם מראיינים את הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים וגו'

למה?

כדי להתחמק מלהתעמת עם הבעיה העיקרית, הברורה, אשר כל עין בלתי מזויינת יכולה לראות אותה. כדי שלא להילחם בתופעה האמיתית: ברוצחים. בראש התמנון. וגם כדי לבסס את מעמדם של הקטטוניים מן התקשורת ולהכשיר אותם לקראת מעמד של מנהיגי ציבור שבלוליים... ואין זה מקרי שח"כים כבר מביעים ענין בתפקידי מנחים.

בארה"ב מסומן בן לאדן בראש חוצות כמי שיש להביא את ראשו חי או מת. לפי התקשורת והמדיניות בישראל, אז כאן, בינתיים, רק המתנחלים הם האשמים...

פוליטיקה של צבים

עם שתמו הדי זעקות המותקפים בחברון הגיעו הבטונדות והוקמה שם חומה סינית נוספת בזעיר אנפין, בנסיון המקומי להפוך את חברון למעין ברלין של המזרח התיכון.

ביחד עם האיפוד הקרמי, המכונית הממוגנת, גדר הלבנון וחומת ההפרדה משתלטים על גופנו חיידקי תפישת המיגון, הבידוד והשריון.

ההתכסות בשריונים ותחרות הנסיונות לבלום, להקפיא ולעצור את תנועות החיים נמשכת במלוא עוזה והגיעה גם לבחירות לרשויות, לכנסת ולפריימריס. כולם מחפשים שריונים – בתור אשה, עולה, צעיר או מה שלא יהיה.

וכמו כל גל, זה מגיע גם לחובשי הכיפה. הם, בנסיונם הגס להיות מעודכנים, "מודרניים", מחרים-מחזיקים אחרי כל שגעון עולה – והמלה האחרונה היא שריון מקום לאשה, ההודאה המשפילה בכך שאשה לא יכולה לעשות זאת בלי עזרה...

ושוב, בזמן שבו נכנעה המפד"ל לפסוודו-חדשנות והאפנתיות והסכימה לשריין מקום "ריאלי" ברשימתה לאשה, שמענו את דברי הטעם היחידים בענין דוקא מש"ס: "אני לא רוצה שריונים. אני רוצה שהן יגיעו בזכות ולא בחסד" אמר הח"כ בניזרי – והלוואי והיו נשותינו הפמיניסטיות מבינות כמה אמת וצדק גלומות באמירה תמימה זו - במובן הטוב של המלה.

ושומה עלינו ללמוד מכך איך האדם הדתי נותן לאשה את הכבוד האמיתי, כשהוא רואה אותה כאדם שלם, היכול לעמוד על שני רגליו הפוליטיות כמהות עצמאית.

אוהד קמין