55 סזון 2002 - טכס הפתיחה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-חמישי, 28 מרץ 2013 07:14
- כניסות: 763
תגובות לאירועי היום חשווןתשס"ג
סזון 2002 – טכס הפתיחה
רשמית, קראו לזה טכס הזכרון לרצח רבין. למעשה, מה שהתקיים בככר מלכי ישראל בתל-אביב במוצ"ש האחרון היה טכס הפתיחה החגיגית של עונת הציד של אנשי הימין על ידי השמאל.
הטכס תואם יפה עם שחרור פיותיהם של אנשי השמאל שנכבלו עד לאותה נקודה במרתפו של שרון, עפ"י הסכם שתיקת הכבשים הטורפות שנחתם על ידי הרועים שרון ופואד לפני חדשים רבים. משהותר הנדר, עם שחרורם של הח"כים של העבודה, החלה שורה ארוכה של אישי שמאל להכשיר את מסע הציד, כשהם רוכבים על הרגש ההמוני, כפי שביטא זאת הח"כ אפי הושעיה: "שנה וחצי סלחנו..."
עוד לפני הטכס החל המירוץ המטורף לכתר המשמיצים, כנראה לקראת ה"פריימריס" המתקרבים, ובו השתתפו, בין היתר, הח"כ זהבה גלאון שציינה כי "ממשלה עם ליברמן ומופז היא ממשלה פשיסטית כמעט" והגב' דליה רבין שקראה לממשלת שרון החדשה "ממשלת ימין צרה וקיצונית".
יידע הציבור, כי על אף הנימה הכאילו-אנכרוניסטית, הרי משניתנה הקריאה למלחמת ה"שלום", שבה מותר דמם של "אויביו", גויסו לתמיכה בצד הלוחם גם ידידים ותיקים ונאמנים כנשיא מובארק, המלך חוסיין והנשיא קלינטון, גיוס הציידים נמצא כעת בעיצומו, כלי הנשק מוצאים מה"סליקים" והתותחים הקדושים משומנים פעם נוספת לירות בכל "אלטלנה" שתאיים על מהלכי חידוש שלטונם של חוטפי התינוקות.
"סחטנות פוליטית"
בנאום שבו הודיע על הקדמת הבחירות, הצהיר ראה"מ שרון כי "לא ייכנע לסחטנות פוליטית מצד איש". הוא התייחס בכך לתנאי שהציב יו"ר האיחוד הלאומי, הח"כ ליברמן, להצטרפות לממשלה: שלא תוקם בעתיד שלאחר הבחירות ממשלת אחדות.
האם מר ליברמן כיוון אקדח לראשו של שרון? לא. אם לא, מדוע משמיץ (ברמז, אך גס ושקוף)אותו שרון כשהוא קורא לתנאי שלו "סחטנות פוליטית"?
האם השאיפה שלא לחבור לאישים כפרס, בן אליעזר ורמון – או לשמאל בכלל – מייצגת בעייתיות פוליטית שהיא, בדרך כלשהי, גדולה יותר מהצהרותיהם הקבועות של אנשי "שינוי" על אי חבירה עולמית ל"חרדים" או, אולי, יש בה משהו חמור יותר מהצהרותיהם הקבועות של אנשי השמאל הישראליים כנגד ה"ימין הקיצוני"?
בנוסף לכך, משתמע מהצהרת שרון כי הפעולות השנויות במחלוקת שנקט, כגון ההצהרה על הקמת מדינה פלשתינית, שחרור המחבלים הנצורים (כולל ערפאת) לאתרי נופש ברחבי העולם ושתיקת הרועה שלו לגבי עקירת מתיישבים, לא היו תוצר של "סחטנות פוליטית"...
אם זה נכון ואם ניקח אותו במילתו, כלומר נצא מתוך הנחה שלא נכנע לשום סחטנות, אז המסקנה הבלתי נמנעת היא שהוא בחר בכל אלה מרצונו החפשי.
על שויוניות חופש ההבעה של הצדדים המעורבים בסכסוך
כתושב תל-אביב, המממן בכספי מיסי העיריה שלו את הסינמטק התל-אביבי, מביע אני את תקוותי כי עתה, משקיבל מוחמד בכרי אפשרות להשתמש במוסד זה כדי להציג את עמדת הצד הפלשתיני לגבי מה שקרה בג'נין, אוכל, בעתיד הלא-רחוק, לראות ולשמוע בסינמטק, במסגרת חופש ההבעה, ממקור ראשון, גם את הצד של יגאל עמיר.
אוהד קמין