46

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 736

 

תגובות לאירועי היום אב תשס"ב

בין הזוכרים לשוכחים

לאחרונה הביעו חיילי צה"ל מורת רוח מהתנהגותם של חסידי ברסלב אשר אינם מוותרים על נסיונותיהם להגיע לקבר יוסף – ואף השיגו תמיכה למורת רוחם זו מאנשי ההתיישבות, אשר רואים חסידים אלה כגורם משבש, המציג את המתיישבים באור לא כל-כך חיובי בעיני יושבי שיינקין.

אני תוהה מה חושב על כך, בימים אלה, אבינו יוסף – כפי שאני תוהה מה חושבים, בימים אלה, גדולי ישראל על העובדה שממשלת ישראל מניחה להר הבית להיות ריק מיהודים כבר שנתיים.

בעיני רבים, שחלק מהם חובשי כיפת ה"ריאליזם הפוליטי", ממקם עצם הרעיון הזה את הכותב אותו בין ה"תמהונים המסכנים את עצמם, את הבטחון (אם לא את השלום) אשר מעסיקים שלא לצורך את צה"ל, העמוס לעייפה במשימות חשובות הרבה יותר"... – אך אלה הם השוכחים, אשר מעולם לא הבינו לאשורו של דבר מה אנו עושים כאן, במקום הזה. בינינו, אני מעדיף את הזוכרים.

הייתי ממליץ לחיילי צה"ל לשוחח עם אחד מה"ברסלבים" הללו כדי שיסביר לו את מה שהמפקדים שלו, כנראה, לא מסוגלים: את מה שהוא עושה כאן ומי זה יוסף.

המתפטר והמפוטר

דוד לוי מביא את הפסיכולוגיה-פילוסופיה של פועל המפעל של עיירת הפיתוח לפוליטיקה: כפי שאיש המפעל אינו רואה שום קשר בין עבודה ליצרנות, אין דוד לוי רואה שום קשר בין חיים פוליטיים לעשיה הנהגתית; מעולם לא שמענו ממנו תפישה מדינית ברורה – פנימית או חיצונית. אני אינני זוכר שום עבודה אינטלקטואלית שלו, אשר בה הציג איזה "אני מאמין", זולת הסיסמאות השחוקות השגורות על לשונם של שודדי הסוציאליזם הישראלי מזה עידן ועידנים. זה גם לא ברור מה, בדיוק, מציע דוד לוי לבוחריו, אך המשותף בינו לבין פועל המפעל, אשר עולה לכותרות ולמודעות הציבורית רק בעקבות מחאתו על מצב שבו מפסיקים אותו מלא לעשות דבר – (כי מדוע יפטרו פועלים של מפעל רווחי?) – הוא שגם מר לוי אינו צף אל המודעות אלא אם כן הוא מפסיק לעשות משהו – אפילו אם מדובר במאומה. ופעם אחר פעם הוא מוכיח שפטור בלא כלום אפשר גם אפשר.

מסקנות הדו"ח

בדיקה של העובדות הנוגעות לאירועים מחד ושל מסקנות הדו"ח שהוכן על ידי קופי ענאן, מנכ"ל האו"ם מאידך, בענין קרב ג'נין, מוכיחות באופן סופי כי על האו"ם, הצלב האדום והאיחוד האירופאי להיכנס לרשימת אויביה של ישראל – ולו רק בשל העובדה שהם מסייעים לצד האשם, התוקפן, הפושע – להתחמק מאשמה.

אם היתה מדינת ישראל בעלת כבוד עצמי אמיתי – כפי שתהיה, יש לקוות, מדינת ישראל החדשה – היא היתה מכריזה על אי שיתוף פעולה עם ארגונים אלה (המציגים עצמם כמגינים על זכויות האדם), ועל פתיחת חקירה כנגד כל האישים המעורבים בפעולות נגד ישראל – ובראשם את מר ענאן וזאת כהכנה לתביעה אישית בפני בית-דין אובייקטיבי.

אוהד קמין