41
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 705
תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ב
תרגיל בלוגיקה של תעמולת שטנה
לפני זמן מה נתפרסמם הדבר, שעצור ערבי שפך מים רותחים על פניו של עצור יהודי באחד מבתי המעצר של המשטרה-שב"כ, וגרם לו כויות חמורות. הקרבן היה חשוד בפעילות עויינת כנגד ערבים.
והרי תרגיל בלוגיקה: איך ידע הערבי מה שידע כדי שישפוך מים רותחים על פניו של העצור היהודי? מה צריך היה לקרות כדי: א. שיהיה ערבי כזה במקום כזה. ב. שיהיה קומקום מים רותחים בידי עצור ערבי. ג. שיידע הערבי היכן בדיוק נמצא העצור היהודי.
ושאלה נוספת: מה, מבחינה לוגית, הקשר בין המידע שהוצא מן החקירה לתקשורת אודות הנחקרים למה שגרם לערבי לעשות את מעשהו?
ועוד שאלה קטנה: מיהו הערבי הזה ומה קורה עימו עכשיו?
אנו מציעים את השאלות הללו כתרגילים בלוגיקה, כחומר למחשבה וכשעשועונים לשעת מצוא לאלה האמורים לשרת את הציבור בשורות השב"כ, הפרקליטות, מח"ש והתקשורת.
בלון ניסוי?
וכמעט באותו ענין: לטובת ההיבט הניסויי של הדבר, כדאי שיידעו אנשי השב"כ, המשטרה ומערכת החוק כי אנחנו לא שוכחים, כי לא נשכח אף פעם – וכי אנו דואגים לכך שגם אם ינסו ישכיחו אותנו, הידע לא יעבור מן העולם ויישמר לטובת הדורות הבאים.
הוספת חטא על פשע
אתמול ראיין דן מרגלית בתכניתו את חסר הבושה שכבש את השלטון בישראל בדרכי מרמה, הבריח את ישראל בבושת פנים ממחויבויותיה המוסריות בלבנון, הוריש לנו מלחמה בת אלפי נפגעים שעדיין לא נסתיימה ויש לו עדיין את החוצפה להראות את פניו בציבור ולתת לנו עצות.
פקיד שומה זה טרח לציין, בין היתר, כי את מעשי המעל והבגידה שלו עשה בשל "מה שראיתי כאחריותי ההסטורית הנובעת מתפקידי כראש ממשלה" וציין, לגבי שיחות קיימפ-דיוויד: "אני לא משלה את עצמי, כי זה נשכח מזכרונו הקולקטיבי של העולם", ללמדנו שאיננו זוכרים את המעשים הטובים שעשה עבורנו שם. בתגובה לדבריו אלה עלינו לומר לחוצפן הזה שאולי שכח כי דאג להסתיר מעם ישראל את תוכן השיחות האלה, שבהן לקח לעצמו במועל יד את הסמכות לוותר על חלק מירושלים. אין ספק שהיה לו ענין להסתיר את מה שכל איש מדינה יהודי צריך להתבייש בו. לפיכך, להתלונן על כך שעם ישראל, שלא ידע כלל על מה שעשה שליחו מאחורי הקלעים, שכח, הוא הוספת חטא על פשע.
היריבות כמנוע
מה שבלט בועידת מפלגת העבודה הוא הדרך בה מניעים השמאלנים את עצמם: דרך האיבה והיריבות ההדדית. שום אמירות ערכיות, מהותיות, מסויימות. שום פתרונות – אידיאולוגיים או טכניים – לבעיותיה של ישראל, העם היהודי או, אפילו, התינוק האהוד על הסוציאליסטים, ה"נחשלים"; רק קולוסיאום של התגוששות לודרים, חיות טורפות זה את זה בנועם פה ובמתיקות שפתיים (אלא אם כן, מסיבה רגשנית זו או אחרת, מאבד מישהו מהנצים את עשתונותיו וחושף, לזמן קצר, את השיניים החדות שמאחורי התרבותיות כביכול).
והתקשורת השמאלנית מחרה מחזיקה אחרי רוח הדברים ואף מלבה אותם, כשהיא ממוקדת במשטמה וביריבות האישית כמו נץ בטרפו; כמו בסיקור הקצר הרבה הרבה יותר שתרם הערוץ הראשון לכינוס מרכז הליכוד, שבו כל מה שענייין את הכתבים היתה השאלה "שרון או ביבי" והנושא הרעיוני-ערכי נדחק לפינה, כל מה שעניין את התקשורקטנים בועידת מפלגת העבודה היו התשובות לשאלה "פואד או רמון?"
כל נושא אחר לא היה אלא איור עזר, בורג, במנוע הבעירה הראשי של השמאל, שחייו מבוססים על נשימת יריבות, איבה וניגוד ענינים. ...ואלה מטיפים לנו על שלום!
אוהד קמין