40
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 781
תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ב
בוושינגטון ייסדתי את מדינת פלשתין
אין תעודת עניות גדולה יותר מהסיפוק שהביעו חובשי הכיפות למיניהם למשמע נאומו של הפריץ מוושינגטון; יהודי העיירה כל כך שמחו בשוחד שניתן להם, כלומר בעובדה שלא הותקפו חזיתית ובמיוחד בעובדה שמדבריו של בוש ניתן היה להבין כי ערפאת אינו מוצא חן בעיני אמריקה כמו פעם – עד שבפעם הראשונה בפוליטיקה המקומית חברו מפד"לניקים וליכודניקים לאנשי מפלגת העבודה ולשמאלנים קיצוניים בהסכמה למסירת שטחי ארץ ישראל, כפי שהובעה בדבריו של הפריץ מוושינגטון קבל עולם ומלואו.
ואנו לא נשכח כי הדרך להסכמה שבשתיקה זו הוכשרה על ידי בגידה מבית. למעשה, זה דבר ישן, כמו העובדה שבמקום שבו יש יהודים, יימצאו תמיד גם יהודונים.
לחיות עם גזלנים
לבניו הפשוטים של עם ישראל, התוהים לגבי מכמניה המסובכים של התכנית הכלכלית החדשה, יורשה לי להציע לה פרשנות פשוטה, אשר תבהיר את מהותה, ללא צורך להתעמק בפרטיה הטכניים; התכנית מבוססת על שלושה עקרונות / שלבים:
א. בזבזנו את כל הכסף שלקחנו מכם ואנחנו בחובות.
ב. אנחנו לוקחים לכם את הכסף שנשאר לכם ועושים בו מה שאנחנו רוצים.
ג. אתם לא יכולים לעשות שום דבר בענין.
אם גם זה נראה מסובך מדי, אני מציע, להמחשת הדברים, את התרגיל הבא:
א. חישבו על שניים-שלושה בני משפחה, שאחד מהם ניהל בנק והוציא ממנו את כספם של כל הלקוחות - ובני המשפחה האחרים הפסידו את כל הכסף בבתי קזינו.
ב. הגדילו את מספר הפושעים הללו למספר אנשי הציבור השותפים בתכנון הכלכלי.
ג. תנו לפשעיהם אלה כיסוי חוקי והציגו את הבזבוז כאילו הוא נעשה "לטובת הכלל".
שפה משותפת
אלה שכל מה שמעניין אותם זה שתהיה "אחדות בעם", ימצאו, בודאי, סיפוק מכך שאפי איתם ואריאל שרון, שניהם קצינים בכירים בצה"ל לשעבר, מצאו בודאי שפה משותפת: הרי בכל פעם שנפגשים קצינים צה"ליים ורוצים לדבר בצורה שהאזרחים לא יבינו אותם, די שאחד מהם יאמר "לדעתי יש לעשות תק"ם למח"שים כדי שהדפ"רים ישלפ"צו במחמ"רים" – והשני ישיב לו "בתנאי שהקרצל"חים לא יתפרת"סו עם השב"חים יותר מדי סלט"רים".
זה שאנחנו, החפ"שים הדפ"רים, לא יכולים להבין שום דבר, זה רק מכיוון שאפילו שפת הרופאים היא כלב לעומת שפת הקצונה הגבוהה בצה"ל. אך הלואי ויכולנו להבין על מה הם מדברים, כי בידיהם של האנשים האלה מונחים חיינו – וחיי אלה שאינם עוד איתנו.
עם סיום תוקף הרשיון הזמני לשמחה לאומית.
היום מסתיים המונדיאל. מחר או מחרתיים, עם תום חגיגות הנצחון, יפוג גם תוקפו של הרשיון הזמני לשמחה ולגאווה לאומית.
במשך שלושה שבועות זה היה בסדר לתמוך בעמך, בלאום שלך ואפילו בגזע שלך ובמוצא האתני שלך. במשך שלושה שבועות יכלו מליוני אנשים ברחבי העולם להשתולל משמחה ו/או לבכות בדמעות של התרגשות, בגאווה משותפת, ולהרגיש, ממקור ראשון, את העוצמה האובייקטיבית של חויית השיתופיות האנושית, הבאה לידי ביטוי ב"ביחד" של עם ולאום.
במשך שלושה שבועות של שכרון חושים היתה הלאומיות לגיטימית, ואיש לא חשב לקרוא לה לאומנות, כוחניות או פשיזם. מחר או מחרתיים זה נגמר. חוזרים לשפל.
אוהד קמין