35
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 758
תגובות לאירועי היום סיוון תשס"ב
אחריות ללא כיסוי
בבוקר שאחרי כינוס המרכז מצא אריאל שרון לנכון לחזור ולהצהיר כי "האחריות על כתפי" ואליו הצטרף ממש באותו יום (האמנם צירוף מקרים?) גם יאסר ערפאת שהצהיר "אני לוקח אחריות" על מחדלי הרשות הפלשתינית.
חבל שאיש לא לוקח את לוקחי האחריות האלה ברצינות ודורש מהם גם את התשלום – שכן מהי אחריות ללא תשלום?
ובענין דומה: דובר הבית הלבן אמר שעל אף "נאומו החיובי" של ערפאת, הוא רוצה לראות "מעשים". יש לשאול את בוש האם עולה בדעתו מעשה כלשהו של ערפאת שיכפר אפילו על רצח אחד מאלה שלהם הוא אחראי?
בעלי אחריות וחסר האחריות
מי שבאמת לקח אחריות אמיתית לגורל העם בשבוע שעבר היו חברי מרכז הליכוד שהצביעו נגד הקמתה של מדינה פלשתינאית.
יש האומרים: "ואם שרון בכל זאת ימשיך בדרכו וגו'...?" ועל כך יש להשיב: "במקרה כזה זה יהיה ברור מי, באמת, תומך בו – ושבירת האשלייה היא, ללא ספק, אחד מהרווחים הגדולים של הכינוס."
שקר באמצעות אמת
אין שקר חזק יותר מזה שמורכב מאמיתות – וזה סוג השקרים שהתקשורת שלנו מתמחה בהם: שקר הנוצר מהצגת עובדות אמת בצורה שיוצרת רושם מוטעה. עדות לצורת הטעייה זו קיבלנו בהקשר של תוצאות ההצבעה שנערכה בכינוס מרכז הליכוד: בזמן שלהצבעה נגד כינון מדינה פלשתינית היתה תמיכה בת 100% (מעל אלף בעד ושלושה מתנגדים), משוכנע חלק גדול מן הציבור (ואולי אף רובו) כי תוצאות ההצבעה היו 60:40. תוצאה זו – שלא היתה אלא תוצאת ההצבעה הראשונה והלא עקרונית מבין שתי הצבעות שנערכו במרכז, הובלטה בכותרות הראשיות – ואילו תוצאת ההצבעה העקרונית בנושא העקרוני – המדינה הפלשתינית – הוקטנה וטושטשה.
כהערה מוספת יש לציין כי, על רקע הצגת התקשורת את כינוס המרכז כעימות פוליטי "פנימי" בין שרון לביבי, היה מקום לדרוש מביבי שיודה בכך שעלה כ"טרמפיסט" על עגלה שלא הוא בנה, יפסיק את שתיקתו השקרנית ויתן את האשראי לאלה שהדבר מגיע להם ביושר – כלומר: לחברי ה"פורום למען ערכי הליכוד", אשר עמלו במשך חדשים רבים על כינוס המרכז – אך, בעצם, מה אפשר לדרוש ממי שמסר את חברון לאויבינו?
סכיזופרניה חברתית
ב"פוליטיקה" של שבוע שעבר דנו בכובד ראש בהשלכות של מדיניות שחרור רוצחים ופושעים אחרים אחרי שריצו את ענשם ובסכנה שטמונה בכך לציבור. דיון זה, שבו הביעו האזרחים שומרי החוק את התרגשותם לגבי העובדה שפושעים מהלכים חפשי בראש חוצות נתקיים אך שעה קלה לאחר שבמהדורת החדשות של אותו ערב ראה כל עם ישראל איך רוצחים מועדים משתזפים במרפסות הפונות לים של בית מלון קפריסאי...
אולי הפושעים הגרועים ביותר והמסוכנים ביותר אינם אלה שמשוחררים מבתי הסוהר שלנו – ואף לא המרצחים שאנשי החוק שלנו משלחים לחפשי ממפקדותיהם ומבתי כנסיות כשדם על ידיהם – אלא אנשי השלטון שלנו אשר מאפשרים את חוסר האנושיות הזו. פשעם של אנשי החוק והשלטון של מדינת ישראל במדיניות האיפה והאיפה שהם נוהגים כלפי רוצחי בני עמנו, הם לא רק הזמנה למעשי רצח נוספים, אלא רצח של נפש אומת ישראל הצודקת ומיסוד של פיצול ערכים מוסרי בלב אומתנו.
אוהד קמין