30
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 686
תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ב
הנה בא ה"דיל"
הנה בא ה"דיל" שבו מוכרים אותנו על מזבח שלום העולם: ההסכם, שעליו הוחלט, כנראה, בכל השיחות הסודיות בין הישראלים, הערבים, האמריקנים, האירופאים ומי לא, קורם עור וגידים בעיצומם של הקרבות שנערכים היום על ידי צה"ל ביהודה ושומרון; הסיכום יהיה:
1. צה"ל ייצא מישובי הפלשתים. 2. ישובים יהודיים יפונו. 3. ייחתם הסכם שביתת-נשק.
כך, כל ה"קיצוניים" יקבלו "עצם": ערפאת יוכל להתפאר לפני עמו וארצות ערב בכך שניצח את צה"ל (עובדה: צה"ל נסוג!) – הימין הישראלי קיבל את המלחמה שבה חפץ (ומה עוד ניתן לבקש?) – והשמאל את הסכם ה"שלום" (כלומר, הכניעה) המיוחל.
ואחרי זמן מה – חדשים, שנים – ואולי שעות – זה יתחיל מהתחלה. כמו בלבנון.
זה חייב להיות כך, כל עוד מנהלים דיון מסביב לשאלה מתי יוצאים משם – וכל עוד לא נוגעים ברב-המרצחים לרעה.
מה הם עושים שם?
בעקבות האירועים האחרונים בגבול הצפון עולה השאלה: מה, בדיוק, עושה שם האו"ם? כלומר: מחוץ להפריע לצה"ל להכות באוייב...
היום השביעי
כשהפיל דוד את גליית, הוא רץ אליו וכרת את ראש האוייב המוטל על הקרקע. זהו הפתרון המלא של בעיית האלימות עפ"י המוסר היהודי: הורדת ראשו של האוייב.
מדינת ישראל, שעל אף שהצהירה על עצמה כמדינת יהודים מעולם לא ראתה עצמה מחוייבת למוסר היהודי, לא השלימה את מלאכת פתרון בעיית האלימות, שבה החלה במלחמת ששת הימים – ולכן אנו נמצאים עדיין, עקרונית, ביום המלחמה השביעי, כשאויבינו דוחקים אותנו אל הקיר.
רק הורדת ראשיהם – כלומר ממשליהם – של מדינות האוייב, יהיה הפתרון למצב וסיומה האמיתי של המלחמה.
משהו על פסיכולוגיה פוליטית
בימים אלה, שבהם מחזרים סגן נשיא ארה"ב ושאר נציגי אמריקה כעניים על פתחיהם של ארצות ערב כדי שיתירו לארה"ב להשתמש בשטחן כנקודות זינוק להתקפה על עיראק, זה צריך להיות לנו ברור מדוע חלק מהן כבר סירבו להצעה: בהסתמך על הדוגמה הישראלית, זה ברור לכל מדינה, כי מי שמסייע לארה"ב בתמיכה כלשהי, מזולזל ומושפל אחר-כך על ידה. ולעומת זאת, מי שאינו שועה לבקשות ארה"ב – ואף מי שפועל כנגדה (ראה ערפאת במלחמת המפרץ) – מקבל ממנה את כל הכבוד שלא מגיע לו.
העקרון הפסיכולוגי המעורב, הקיים בין בני אדם יחידים כפי שהוא קיים בין מדינות, הוא שמי שהוא בעל דימוי עצמי נמוך, אינו יכול לראות כבעל ערך את מי שמעריך אותו – ובצדק. מכאן, חוסר היכולת של האמריקנים להעריך את ישראל על הערכתה את ארה"ב – וחוסר היכולת של הערבים להעריך את ארה"ב על הערכתה אותם.