13 פחד

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 31 מרץ 2013 13:03

כניסות: 799

 

תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ב

 

פחד

היום ראיתי תכנית מפחידה מאד בטלויזיה הישראלית: זה היה דיון על כלכלה ופוליטיקה במסגרת השידורים בערבית. התכנית אירחה אנשי רוח ומחשבה דוברי ערבית ועברית כאחד והתנהלה לפני קהל. מה שהפחיד אותי במיוחד היה שהדיון היה לא אלים: המשתתפים הביעו את דעתם באורח מחוייך, נעים וללא צעקות, התפרצויות או התקפות אישיות. מפחיד. מפחיד מאד...

 

העונש

המחבל הרוצח ניצב בפני בית הדין, מחייך ומנפנף לרעיו בידיו שטופות הדם. אב בית הדין אמר לו בזעף: "אתה אולי חש כמנצח, אבל זה יעבור לך מהר מאד, כי אתה לא יודע מה מחכה לך."

הכל באולם השתתקו. הם היו מתוחים ביותר לשמוע את גזר הדין הנורא המצפה לרוצח. אפילו הרוצח ותומכיו נשתתקו.

"על פשע נורא של מעשי רצח מתמשכים, על כחש, ביזה ושוד, על עינויים וחמס, על הרס משפחות שלמות, על נזק בלתי ניתן לאמידה של שנות דור, על פשעים כנגד האדם באשר הוא וכנגד האנושיות, אני דן אותך בזה לעונש הבא: מעתה ועד יומך האחרון אתה תיקרא "ישות תומכת טירור!"

תדהמה אחזה בכל המאזינים; איש לא האמין למשמע אזניו. הרוצח התמוטט ונפל על ברכיו, כשדמעות חרטה בוקעות מעיניו והוא מתחנן לרחמים. משפחתו של הרוצח פרצה בזעקות שבר ורבים ממכריו ותומכיו התעלפו למשמע גזר הדין המחריד כל נפש.

לכל היה ברור כי פסק דין נורא מזה עוד לא נוצר, וכי איש לא יעיז לעולם להמרות את פי החוק האכזר. אפילו אנשי החוק, הרגילים לענשים האכזריים ביותר, הופתעו מעצמתו וחומרתו של גזר הדין הזה וחולשה אחזה בהם – אבל בו בזמן הם ידעו, ועימם כל הקהל, כי בימים קשים אלה של התדרדרות מוסרית מסוכנת, אין ברירה אלא להקשות את הלב ולהחמיר עם הפושעים.

 

שרון כיהודי המכוער

בימים האחרונים נטבחו על ידי אנשי "הברית הצפונית", שותפיה של ארה"ב במתקפתה באפגניסטן, מאות מאנשי הטליבאן וביניהם אזרחים רבים, תושבי המחוזות שנכבשו על ידם. האם לא מן הראוי הוא שבדומה למה שקרה בפרשת שרון-טבח סברה ושתילה, יועמד קולין פאוול, האחראי האמריקני להתקפה, לדין משמעתי, לביקורת ציבורית או, אולי, למשפט בלגי על פשעים כנגד האנושות?

אך אנו יודעים שזה לא יקרה – והסיבה לכך היא שכאשר נוצרים טובחים במוסלמים, כפי שקרה בשני המקרים, אין, בעצם, שום בעיה מיוחדת לנוצרי או למוסלמי, אשר קוטלים זה את זה מזה מאות שנים. אך איש מהם לא יוותר על ההזדמנות להטיל עלילת דם על יהודי, כי מזה יש לשניהם מה להרוויח: את ביצורו וחיזוקו של העקרון ששניהם מאמינים בו כיסוד דתי: שהיהודי מייצג את הרוע. כשמוסלמי או נוצרי רוצחים, מבחינה נוצרית אין זו אלא תאונה או חטא, ומנקודת מבט מוסלמית אפילו מעלה מוסרית – אך יהודי רוצח, עבור בני הנצרות והאיסלם גם יחד, הוא הוכחה של דוגמה דתית.

 

אוהד קמין