10 על ראש הצ'מברליין

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-שבת, 01 דצמבר 2012 19:42

כניסות: 768

 

תגובות לאירועי היום תשרי תשס"ב

 

על ראש הצ'מברליין

 

הצגת ההשתוללות הנזעמת של אמצעי התקשורת ושל גורמים מדיניים בשמאל הישראלי והאמריקני לגבי הצהרתו של שרון על הקשר בין מדיניות ארה"ב כלפי ישראל למדיניות צ'מברליין בשנות השלושים איננה אלא ביטוי לכך ש"כובעו של הגנב בוער על ראשו" – וההוכחה הפסיכולוגית על נכונות הטענה כנגד הצ'מברליינות של ימינו; אכן, ארה"ב בוגדת בישראל ומקריבה אותה, חלק חלק, שכבה שכבה ואיבר איבר, לידי אויביה.

 

מעשה הקרבה בוגדני זה, המתרחש במשך שנים ארוכות, הגיע לשיאו בתמיכה האמריקנית בתהליך אוסלו ובשנת הרצח האחרונה שבה, במקום לפנות כנגד מתקיפי אזרחי ישראל, משתפת עימם ארה"ב פעולה ומפעילה לחץ על ישראל, הצודקת בסכסוך, במקום על אויביה, הפושעים האמיתיים בו.

 

לחץ פוליטי זה אינו בא לידי ביטוי רק באורח אלגנטי, המתבצע מאחורי הקלעים, אלא גם במפורש, בהתבטאויות ובהצהרות מפורשות של נציגי ארה"ב ובנות בריתה האירופאיות; כשהדיפלומטים שלהם מבקרים בארצות ערב, או נואמים בעצרות בינלאומיות, הם מבקרים מוסרית את מדיניות ישראל כלפי הערבים בכלל והפלשתינאים בפרט. שיאו האחרון של התהליך הוא אי התערבותה של ארה"ב בבחירת סוריה לחברות במועצת הבטחון – מה שגם מוכיח – כמו התנהגות השמאל - את ערכה האמיתי של מועצת הבטחון וקורע מעל פניה את מסיכת הרמיה.

 

ומה שחמור במיוחד הוא הוכחת שיתוף הפעולה של גורמים במחלקת המדינה עם הטירור הבינלאומי – והוכחת היותם של גורמים אלה, כמו גורמי השמאל בישראל, מטורפים מפחד עד כדי בגידה בחלק השפוי של האנושות – בקרבנות הטירור הסובלים בישראל, במדינות העריצות – וכפי שהוכח הדבר לאחרונה, גם באמריקה עצמה.

 

ועל ראשם של פחדנים בוגדנים צ'מברליינים אלה מתחוללת עכשיו שריפת הענק של הכובע.

 

ממה הם פוחדים? ממה ששרון קרא לו – אולי לא במתכוון – בשמו: מעמידה אל מול מראת המציאות, אשר תציג לפניהם את מהותם האמיתית – את היותם מבטאים את מוכנותו של הפחדן להקריב למולך המפלצת שממנה הוא חרד כל אדם שיהיה ובלבד שיוכל לדחות את הקץ, להרוויח עוד שעה, דקה, שניה של חיים – במחיר חייהם של בני אדם אחרים; מוכנות זו של הפחדן הפוליטי, התבוסתן, המאמינים כל כך בכוחם של הרוע ושל אי המוסריות, עד שהם מצטרפים אליהם, היא המובילה אותם למחשבה שבריחה, נסיגה וכניעה הם תכנית מדינית – ושהקרבת הזולת היא פתרון דיפלומטי אמיתי לבעיה כלשהי.

 

אם תציג בפני הצ'מברליין הישראלי או האמריקני של היום את פרצופו האמיתי – את עובדת שיתוף הפעולה שלו עם האוייב (לעתים מבלי דעת), בתוקף היותו מוכן לחטוף תינוקות שלא הוא הוליד ולעקדם למזבח המפלצת כדי להציל את עצמו ואת שכמותו – הוא יצווח ככרוכיה על האשמה זו – ובכך יוכיח – כמו חוגי השמאל הנזעמים והנזעקים – עד כמה צודקים המאשימים ועד כמה קרובים הם לאמת בהאשמתם זו.

 

ואמת זו, משנתגלתה, אסור שתוסתר. אסור שהמאשימים בצדק יחששו מצעקת החמס של החומסים עצמם, במיוחד כשזה כה ברור שזה מה שהם חפצים להשיג, כדי להתחמק מעונש, ובמיוחד כשהמאשימים – אנחנו - הם בעלי הזכות היחידים לעשות זאת.

 

 

אוהד קמין