תחרות

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1107

תחרות

בתרבות הנוכחית נראה לרבים טבעי קיומו של משרד ממשלתי המשגיח על קיומה של תחרות בין בני אדם, על אף שמשמעות קיומה של השגחה זו היא הצהרה על כך ששיתוף פעולה בין בני אדם היא דבר שיש להימנע ממנו.

נשמע דמיוני?

לא אם נכיר בכך שמנהיגי המדיניות הכלכלית שלנו באמת מאמינים שיש למנוע מבני אדם לשתף פעולה כי בעשותם כך הדבר עלול לפגוע בבני אדם אחרים – ואת זאת צריך למנוע.

אך אם נלך עם חשיבה זו עד תומה ונשאל: ומה בקשר לשיתוף הפעולה של אנשי הממשל – האם אין הוא עלול (לפחות בחלק קטן מן המקרים) להיות מופנה נגד האזרחים? נבין כי אנשי השלטון אינם רואים את עצמם באמת כארגון הפועל למען האזרח, אלא מודעים לכך שהם פועלים נגדו ולפיכך ממילא מתחרים בו.

אלא שאנשי המדינה אינם יצרנים אלא אנשי מנהלה; הם אינם מנסים לעשות משהו אלא לצוות על אחרים לעשות, אך מבלי לדעת מה או איך. אם הם היו חלק אמיתי מן העולם הכלכלי, הם היו מתחרים ביניהם במידת השירות הטובה ביותר שהיו יכולים לתת ללקוחותיהם ובכל מקרה היו פועלים כך שכל המעורבים ירוויחו.

במדינה חופשית, שבה היו שירותי הממשלה מוענקים כחלק משירות של חברה יצרנית לאזרחים, היתה מתאפשרת תחרות בין חברות שירותים שהיו מתחרות ביניהן באיכות השירותים שהן מציעות לאזרחים. במקרה כזה היו כל שירותי הממשלה מתפתחים במקביל להתפתחות הכללית של חיי הכלכלה ומהר מאד היה ברור שאין לאזרחים שום צורך בשירות שישגיח על קיומה של תחרות לצורך השגת איכות ומחירים טובים יותר, כי אלה מושגים באופן טבעי בצורה חופשית באמצעות חוקי השוק החופשי.

רק חוק ממשלתי כפוי יכול ליצור מצב שבו תיבלם לגמרי התפתחותו של תחום כלכלי כלשהו, כי רק שיתוף פעולה של גורמים נגד האזרח יכול ליצור מצב שבו תרד האיכות ויעלו המחירים, בניגוד לכל ענין כלכלי טבעי, כך שלצרכן לא יהיה יותר ענין בתחום זה. אם חפצים בני אדם לשמור על חיוניותו הכלכלית של נושא כלכלי עליהם להקפיד שנושא זה יישמר איכותי ותחרותי, אך לא במובן של פגיעה במתחרים אלא בהטבה לצרכנים.

מקומה וקיומה של התחרות צריך להישמר בחברה לא כאמצעי להצר איש את צעדי רעהו אלא כדרך שבאמצעותה יכול אדם לדעת את אפשרויותיו ולבחור מהן. אך לא תמיד יש באפשרות ההשוואה שבין דרכים שונות משום תועלת. לעתים ההיפך הוא הנכון כי ראוי שאדם יתמקד יותר במעשיו שלו ולא יהיה ממוקד כלל במעשהו של אדם אחר. מבחינה זו אין האדם חייב לעסוק במה שחורג ממסגרת צרכיו לתחומיהם של בני אדם אחרים.

יצרן בריא יודע כי ירכשו את תוצרתו אם תהיה טובה ותנאי רכישתה יהיו נוחים, אך הוא ממוקד בהענקת יתרונות לעצמו ואיננו עוסק בהסחת דעת או הסטת מיקוד מתוצרי מתחריו. כפי שאדם מציאותי ממוקד ראשית כל במה שיש במציאות, היצרן המציאותי ממוקד במה שקיים ברשותו: ביכולותיו, בתחום פעולותיו, בהישגיו. הוא איננו מבזבז את משאביו או את זמנו על מתן תשובות לשאלות חסרות תועלת. בעצם דבר זה גלומה הבעייתיות שברעיון התחרות, שכן בה, במקום להתעמת ישירות עם מה שקיים, מוצאים בני האדם לנכון לעסוק במה שחורג מהקיים אל תחומים נוספים, כאלה שהתחרות מציבה לצד הקיים כהשוואה.

כי התחרות היא, למעשה, סוג של תרגיל מחשבתי שיש הרואים בו את השלילי הקיים במציאות, כי הוא מציג אל מול כל אפשרות אפשרות אלטרנטיבית, שעלולה להיתפס בעיני בני אדם ככזו שמאיימת עליה. אך מאידך, יכולה התחרות להתפרש גם כברירה חיובית, כלומר כהצגת אפשרות שיפור מתמדת בכל תחום, מדור או נושא.

תחרות חיובית זו מבטלת מני ובי את הגישה התחרותית השלילית, על אף שאת זו רואים רבים כמבטאת ערך יסודי בחיי האדם. קיומה של תחרות בכלכלה מזין מזה דורות חלק גדול מן החשיבה הכלכלית בעולם; עד כדי כך נתפסת היא כהכרחית שנראה שהיא מוכיחה את היותם של עניניהם של בני אדם מנוגדים זה לזה, כאילו כל בחירה צריכה להיעשות תוך מאבק עם בחירות המאיימות עליה. היו אמנם פילוסופים שניסו להציג את הוויית חיי האדם בעולם כדומה לזו של חיים ביער, אך נראה שאלה לא עסקו רבות בתצפית על המתרחש בטבע, שכן אם היו עושים זאת היו רואים כי המאבק בטבע קיים יותר בעיניו של המתבונן מאשר באמת.

במציאות החיים הטבעית מתקיימת בין מיני החי התאמה שלמה, שבה כל בעל חיים מוצא לו את דרכו אל מזונו מבלי לחוש את מלחמת החיים בעוצמה שבה היא נחווית על ידי האדם וגם אם וכאשר אחד מבעלי החיים הרבים מוצא את מותו אין הוא חש את אי הנעימות הכרוכה בכך אלא בסיומם – ואילו כל שאר חייו עוברים עליו ללא תחושה של סבל, כאב או חרדה. על רקע זה נראה שרק המין האנושי מסוגל להעניק לסוג זה של רגשות ותחושות לא נעימות מעמד של גורם קבוע בחייו.

בהקשר זה ממלאת התחרות תפקיד פסיכולוגי הכפוף, כפי שראינו, לא לעובדות אלא לפרשנותן הכפופה, מצידה, לאמונתו של כל יחיד. בעולם האנושי קמה התחרות והיתה ליצור שבו משתמשים רבים מבני האדם כדי לחזק ולהגביר את רושמם של רעיונות תלושים וחלושים, שאינם יותר מהפחדה שמופנית נגד היצרניים שבבני האדם. הבדל זה של פרשנות הוא הקובע יותר מכל את השיפוט היחידאי והחברתי של הכלכלה כביטוי של טבע האדם.

טעות שכיחה זו היא שמביאה לכך שאחד מהגורמים המותקפים ביותר מבחינה חברתית בהקשר העושר הוא התחרות המסחרית. אך זו, המוצגת כאחד מיסודות ההתנהגות הכלכלית ולפיכך כאחד ממקורות העושר, נכשלת; כי היא איננה מחזיקה מעמד מבחינה עובדתית אל מול העובדה היסודית הרבה יותר בכלכלה מאשר התחרות, שהיא שיתוף הפעולה. בזמן שבו התחרות איננה אלא צורת פרשנות השוואתית של מגמות, שיתוף הפעולה איננו רק עובדת יסוד, אלא שניתן לצפות בו בעין בלתי מזויינת בכל מצב כלכלי שבו פועלים במשותף יותר מאדם אחד – והדבר גם מהווה הוכחה אודות קיומו של רווח לכל השותפים העוסקים בו.

למעשה, העובדה שהסחר האנושי מונע ביסודו על ידי השאיפה לרווח של הצדדים הסוחרים זה עם זה, היא המביאה לקיומם של הסכמי שיתוף פעולה רבים, שאת אותותיהם ניתן לגלות כמעט בכל תוצר – ובוודאי בכל מעשה אנושי שבו משולבות פעולותיהם של יותר מאדם אחד. ועל אף זאת יש לנלחמים נגד העושר האנושי ענין להבליט מעבר לכל פרופורציה מציאותית את התחרות, כי זו ממחישה את היסוד הלוחמני הקיים בין הכוחות הלא מוסריים.

נתונים נוספים