ריכוזיות והפרטה נוסח ישראל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 911
ריכוזיות והפרטה נוסח ישראל
במגמה הסוציאליסטית השלטת בישראל, מקובל מושג הריכוזיות על הכל כאיום על מה שטוב בכלכלה, אך היכן היא בדיוק? בראש ובראשונה נופל חשד הריכוזיות על שמונה עשרה המשפחות העשירות בישראל. הן, לפי הערכת המשתתפים בדיון, מגלמות את הבעיה.
אך ביסודו של דבר מושג הריכוזיות מתייחס אל השלטון ולא אל גורמים פרטיים בכלכלה. טעות שגורה, שמייצגת אי הבנה (שאיננה מקרית, כנראה) שהשתלטה על החשיבה הכלכלית בישראל של ימינו, הפכה את היוצרות ורואה את הריכוזיות כתופעה מנותקת מחוקי שלטון מרכזי (מקור הרעיון הריכוזי מלכתחילה). לפי גישה זו, העולה בקנה אחד עם ראיית ההון ככוח שליטה, גדילת האמצעים הכלכליים שבידי גורם מסויים היא הריכוזיות. עפ"י השיטה המרכסיסטית, ההון כשלעצמו מהווה כוח שליטה – ולכן מתאפשרת התפיסה הרואה את גדילת ההון שבידי גורם כלשהו כגדילת ריכוזיות הכלכלה.
אחד מהדברים המתאפשרים על ידי הסטה זו של רעיון הריכוזיות מן השלטון לידי כל גורם בעל הון הוא שיחרור השלטון המרכזי הגדל – כלומר האחראי לגדילת הריכוזיות האמיתית – מהאחריות לכשל בעיני הציבור ומהטענה האפשרית נגדו בשל גדילת כוח השליטה שבידיו.
זה גם מסביר שאלות מסוימות העולות בתקשורת כמו: "האם במשק כה ריכוזי צריך לתרום להמשך ההפרטה? - כי כל הפרטה עלולה רק להגדיל את הריכוזיות." הוא מכוון את שאלתו לכך שההפרטה נוסח ישראל פירושה העברת נכסים מידי השלטון המרכזי לידי גופים פרטיים ו"העשרתם". מכיוון שכאמור לעיל גדילה כלכלית בעיני הסוציאליסטים משמעה גדילת הריכוזיות, נתפשת ההפרטה נוסח ישראל כמה שתורם לריכוזיות נוסח ישראל.
כך, כשריכוזיות והפרטה מובנים "ישראלית", יש בהעברת נכסי ציבור לידי ידיים פרטיות משום הזמנה לביקורת ציבורית נגדם, כאילו היו דרך שבאמצעותה מעשיר השלטון את העשירים ומגדיל את שליטתם בכלכלה. לתמונה זו משתלב, כמובן, כוח השליטה של 18 משפחות השליטה בכלכלת ישראל. בהקשר זה לא ניתן להעלות לפני חסידי הסוציאליזם הריכוזי בישראל את העובדה שלמדינה אין, למעשה, רכוש כי אין היא גוף יצרני.
אך למעשה, להד"ם מכל כיוון אפשרי: קודם כל מכיוון שהחזקה בחלק גדול מהכלכלה איננו שווה ערך לשליטה – ובודאי שדבר זה איננו ריכוזי אם הוא נעשה על ידי בעל רכוש פרטי. ההאשמה של קשר בין הון לשלטון איננה מבוססת עובדתית, אלא רק נראית "סבירה" לעין מרכסיסטית – וההפרטה נוסח ישראל איננה הפרטה באמת כי היא משאירה את השליטה בכלכלה בידי השלטון המרכזי, גם כאשר הוא מעביר את רוב מניותיו לידי גורמים פרטיים; כל עוד השלטון המרכזי קובע את חוקי הכלכלה כוחו הריכוזי גדול כשהיה – ואין ריכוזיותה של ישראל נגרעת כהוא זה.
וזה אולי המקום להעיר שבישראל – בשל השליטה השלטונית בכלכלה - אין זכות הקנין הפרטי נשמרת באופן מלא – ודבר זה משמעו ששום אדם, עשיר ככל שיהיה, איננו הבעלים המוחלטים של הנכסים שיש בידיו. דומה הדבר למצב שבו יושב שודד מול קרבנו ו"מרשה" לו להשתמש בנכסיו תוך הסכמה לכך שיוכל לקחת ממנו ככל שירצה כמה שירצה. במונחים של ישראל, מקפיד הפושע שקרבנו, כתנאי, ישלם לו במס שפתיים שיסתיר את פשעו.