ענין אישי, רווחים וטובת הכלל

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 646

ענין אישי, רווחים וטובת הכלל

למרות שמקובל לחשוב כך אין ניגוד אמיתי בין רווחים, ענין אישי וטובת הכלל. למעשה, לרוב מושגים אלה תואמים ועולים בקנה אחד. הדוגמה הפשוטה לכך היא הרווחים הגדולים שיש בידו של מי שמצליח, תוך כדי דאגה לעניניו האישיים, למכור שירות או תוצר למספר גדול של אנשים, שמרוויחים מפעולתו.

הסיבה לכך שדוגמה מסוג זה נתפסת כלא שייכת לענין היא שבחברתנו יש שם רע, של אי מוסריות, לבני אדם עשירים ולפעולה למען רווח אישי. אך מבחינה מוסרית, את הפעולה נגד ענינים אישיים ורווחים צריך אדם לשלול רק כאשר מדובר בענינים צרים מדי ורווחים קטנים – ולחייב את הפעולות שנעשות למען ענין אישי רחב ורווחים גדולים.

בכל מקרה יש לזכור שלא מדובר בפוליטיקה אלא באתיקה; מכיוון שהחיוב הוא מוסרי, השלילה היא המלצתית בלבד, כלומר שבכל מקרה מדובר בבחירתו האישית של היחיד המעורב המעוניין להרוויח ככל שיותר ואם יפסיד, דבר זה הוא ענינו הפרטי, הכלול בזכותו לבחור – ואין בכך משום פגיעה באיש. לפיכך, ניתן להמליץ על דרך זו או אחרת לפני היחיד, אך הוא זה שישמור לו את הזכות הבלעדית לבחור, בהתאמה לעובדה המטפיסית הקובעת כך.

בכל מקרה, יש לראות את השאיפה לרווח כחיובית. לפיכך, לצורך החלטה על כדאיות מוסרית העולה בקנה אחד עם כדאיות כלכלית, יש להסיט את המיקוד מרווח אישי קטן לרווח גדול ולא לאי-רווח. בהתאמה לרעיון זה יש להציג הקבלה בין הרווח הגדול לענין הרחב ולהראות שהרחבת הענין האישי לנקודת מבט רחבה – כולל כזו שבה רואה היחיד הבוחר גם את בני האדם האחרים זולת עצמו – מתבטאת גם בהגדלת רווח.

משול הדבר לממציא, אשר מגדיל את טווח הפעולה של המצאתו, מוציא אותה מד' אמותיו ומשווק אותה לאחרים. על ידי כך הוא הופך את ענינו האישי לרחב יותר בישומו המעשי, גורם לו לשרת את טובת הכלל, ובהתאם לכך מגדיל את רווחיו מבחינה חומרית וגם מסייע לחברה שמסביבו. לאורה של דוגמה זו ניתן גם לראות איך כל אלה – ענין אישי, בקשת רווח וטובת הכלל - משרתים זה את זה ועלים בקנה אחד.