סדנאות היזע
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 2724
סדנאות היזע
היחס בין העובדות והמיתוס
בביטוי הגנאי "סדנאות היזע" זכו מקומות העבודה הצפופים שבהם הרוויחו את מחייתם המונים בתקופה הראשונה של המהפכה התעשייתית. בתקופה זו, שבה נעשה בהיקף גדול מאי פעם המעבר מן הכפר אל העיר בעולם התעשייתי, נבנו הערים הגדולות תוך הטבה מואצת של איכות חייהם של המוני בני אדם, אשר בחרו מרצונם לעשות את המעבר אל הערים, שם היו חייהם משופרים לאין ערוך ביחס לדרך שבה חיו לפני כן במחוזות הלא-תעשייתיים. על אף עובדה זו, אשר היתה שלב בדרך שיצרה את האדם השבע בעולם העשיר של ימינו, הוצאו הדברים מהקשרם והוקעו על ידי מתנגדי העושר בשל הקשיים האובייקטיביים שעברו על בני האדם שבחרו בהם.
סוג זה של מעבר מהכפר לעיר עדיין לא נסתיים בעולם ומקומות רבים בו מחכים עדיין לבואה של המהפכה התעשייתית, כשהם סובלים מגיפות, רעב ובצורת. מבחינה עקרונית, נמצא העולם של ימינו עדיין בשלב מתקדם של המהפכה התעשייתית; בגלל תנאים אובייקטיביים, הועסקו פועלי אפריקה, החל מתחילת התהליך, במפעלים שהיו קשורים יותר לחומרי הגלם של תוצרי התעשיה, כמו מכרות או יערות – ופועלי אירופה וארה"ב הועסקו, בנוסף לכך, בעיבוד מתקדם יותר של החמרים. שלב זה של ייצור המוני בחללים שמותאמים להרכבה או עיבוד זכה לכינוי הגנאי "סדנאות היזע", בשל העובדה שמקומות אלה, בהם פעלו במשך דורות פועלים שהגיעו מן הכפר, היו צפופים ביותר. יש הבדל עצום בין מקומות אלה, אשר היוו, פעמים רבות, שיפור עצום במצבם הקיומי של הפועלים בהם, בני ה"פרולטריון", בתחילת המאה ה19, למקומות ההעסקה העכשוויים של פועלים מערביים, אשר נבנו על ידי החברות התעשייתיות הגדולות לקראת סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. אבל עד כמה שהענין נוגע לחשיבה הסוציאליסטית, אשר לא ראתה את ההקשר השיפורי אלא את הקשיים בלבד, נשאר להם השם הרע.
על אף שאין הן קיימות יותר במתכונת תחילת המהפכה התעשייתית, כתוצאה מהשם הרע שיצא ל"סדנאות היזע" בשיח השמאלני, הצליח השמאל לגרום להוקעה כללית של שלב ראשוני הכרחי זה בהקמתה של כל תעשיה – וכך הוא הדבר לגבי ההאשמות שבהן מאשימים את יזמי המערב שהם מנצלים את בני הארצות הלא-מפותחות. ברוח זו, מציגים הוגי השמאל כניצול את כל העבודה הזולה שמנוצלת על ידי יזמי התעשיה לטובת מפעיליהם. יציאה זו, המתנגדת ל"סדנאות היזע" על יסוד השכר הדל ותנאי היסוד המינימליים שלהם זוכים הפועלים העמלים בהם, מביאה לעתים להחרמה עקרונית של מפעלים אשר מקיימים את שלב התעשייה הראשוני הזה במקומות שבהם הוא מהווה את קרש ההצלה של בני שכבות עניות, באין בהם קיום לאפשרות קיום אחרת.
על יסוד זה יוצרת החרמה מסוג זה ביטול ענפים תעשייתיים שלמים בגלל גרימה לאי-רווחיותם. לפיכך, במקומות ובמצבים שבהם הקמתה של תעשיה, "נצלנית" ככל שתהיה, הוא הדבר שעשוי לחלץ חברה שלמה מעוני, החרמה מסוג זה, שמטרתה לפגוע בעשירים "המנצלים" פועלת, למעשה, כנגד העניים.
עם זאת, במקום התביעה הדוגמטית והבלתי אפשרית לבטל את "סדנאות היזע", נשמעים לאחרונה קולות, אשר מתוך ההבנה שלמעשה מדובר בשלב ראשוני והכרחי של דרך שמובילה מן העוני הפרימיטיבי אל העושר המודרני, קוראים לאישור חיובי של שלב זה של תעשייה:
בעד סדנאות יזע
ניקולס כריסטוף, "ניו יורק טיימס" 9.6.06 קורא לחשיבה מחודשת לגבי המושג הישן:
"חלק מהמאמץ צריך לבוא מהמדינות האפריקאיות בצורת מערכה נגד השחיתות והביורוקרטיה. אבל יהיה זה מועיל מאד אם סטודנטים אמריקאיים יפסיקו להחרים סדנאות יזע ויפעלו למען הקמתן במקומות בהם שורר העוני הקשה ביותר..."
מן הדברים ניתן להבין כי המערכה נגד "סדנאות היזע" נמשכת בכל מקום שבו יכולים נושאי הרעיונות האנטי-קפיטליסטיים להכשיל את תנועתה של ההתפתחות התעשייתית המערבית, אפילו אם הדבר נוטל מידי העובדים המקומיים את האפשרות היחידה שלהם לעבודה. כפי שניתן להבין מן הדברים, אין אנשי השמאל, המתנגדים ליצרנים, ערים לעובדה שתנועה זו משמעה גם קידום כלכלי ותרבותי של שכבות אוכלוסיה שלמות ואם הם פועלים נגד מה שהם רואים כ"סדנאות יזע" כדי למנוע את מה שהם מבינים כניצול ה"פרולטריון", הם, למעשה, פוגעים בחברה במיוחד במצבים שבהם התפתחות תעשייתית היא הסיכוי היחידי שלה להתחמק מעוני ולהשיג בה התקדמות מסויימת.
בדרך כלל הפעילים למען העניים – במיוחד אלה שמבקרים את השכר הנמוך שאותו מקבלים הפועלים במדינות שבהן מקימים יזמים תעשיות – לא רואים את השחיתות האפיינית למדינות אלה, אשר חוברת ליזמים לא-מוסריים כדי להתעשר על חשבון האזרחים. שחיתות שלטונית זו היא הגורם הראשי לפגיעה בזכויות האדם של אזרחי מדינות אלה – ודווקא היא זוכה להגנה מצד ארגוני השמאל; הגנה זו מבוססת על הרעיון שהשלטון הוא המייצג את ענין העם המקומי – ושהיזם ובונה התעשיה הוא מנצלם.
זוהי, כמובן, דוגמה; כל מקרה כלכלי שונה מחברו ויש לשפטו לגופו. מוסרית, עולות המדינות החפשיות של המערב על מדינות העולם השלישי; במדינה חפשית בוחר העובד את המקום שבו רצוי לו לעמול – והוא יכול לפרוש כאשר תנאי עבודתו, כולל שכרו, אינם מוצאים חן בעיניו. בהתאם לכך, במדינות המערב החפשיות נעלמו, בתהליך המהפכה התעשייתית, כל חברה או מפעל אשר לא העניקו לעובדיהם מינימום סביר של תנאי עבודה. רק במדינות עריצות יכולות מסגרות הפוגעות בכלולים בהן להנות מהנצחה של מצבי דיכוי, עוול או ניצול, כי רק בהן יכול יצרן מושחת לזכות למעמד מונופוליסטי מידי השלטון. מונופוליזם ממשלתי הוא כלי דיכוי נפוץ בעולם הכלכלה הסוציאליסטי.
זה מה שקורה במדינות העולם השלישי, הנשלטות על ידי משטרים דיקטטוריים; תנאי העבודה של אזרחיהן מהווים, אובייקטיבית, ניצול – אך לא על ידי יזמים, אלא על ידי המשטרים והשלטון, אשר מתייחסים אל האזרחים כאל עבדים וגובים את ההפרש שבין רווח החברות הפועלות בהן לבין שכר העמלים בם. על אף עובדות אלה, המואשמים תדיר בניצול אינם האחראים לניצול במסגרת חוקי הכפיה השגורים במדינות אלה אלא היצרנים, אשר שאיפת הרווח שלהם הופכת אותם ל"נצלנים" הקלאסיים, על פי הספר המשלב את המרכסיזם עם האימפריאליזם לצורך ניתוח המציאות הפוליטית-כלכלית של העולם של ימינו.
סדנאות היזע – עובדות ומיתוס
מבחינה עקרונית, נמצא העולם של ימינו עדיין בשלב מתקדם של המהפכה התעשייתית; בגלל תנאים אובייקטיביים, הועסקו פועלי אפריקה, החל מתחילת התהליך, במפעלים שהיו קשורים יותר לחומרי הגלם של תוצרי התעשיה, כמו מכרות או יערות – ופועלי אירופה וארה"ב הועסקו, בנוסף לכך, בעיבוד מתקדם יותר של החמרים. שלב זה של ייצור המוני בחללים שמותאמים להרכבה או עיבוד זכה לכינוי הגנאי "סדנאות היזע", בשל העובדה שמקומות אלה, בהם פעלו במשך דורות פועלים שהגיעו מן הכפר, היו צפופים ביותר. יש הבדל עצום בין מקומות אלה, אשר היוו, פעמים רבות, שיפור עצום במצבם הקיומי של הפועלים בהם, בני ה"פרולטריון", בתחילת המאה ה19, למקומות ההעסקה העכשוויים של פועלים מערביים, אשר נבנו על ידי החברות התעשייתיות הגדולות לקראת סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. אבל עד כמה שהענין נוגע לחשיבה הסוציאליסטית, אשר לא ראתה את ההקשר השיפורי אלא את הקשיים בלבד, נשאר להם השם הרע.
על אף שאין הן קיימות יותר במתכונת תחילת המהפכה התעשייתית, כתוצאה מהשם הרע שיצא ל"סדנאות היזע" בשיח השמאלני, הצליח השמאל לגרום להוקעה כללית של שלב ראשוני הכרחי זה בהקמתה של כל תעשיה – וכך הוא הדבר לגבי ההאשמות שבהן מאשימים את יזמי המערב שהם מנצלים את בני הארצות הלא-מפותחות. ברוח זו, מציגים הוגי השמאל כניצול את כל העבודה הזולה שמנוצלת על ידי יזמי התעשיה לטובת מפעיליהם. יציאה זו, המתנגדת ל"סדנאות היזע" על יסוד השכר הדל ותנאי היסוד המינימליים שלהם זוכים הפועלים העמלים בהם, מביאה לעתים להחרמה עקרונית של מפעלים אשר מקיימים את שלב התעשייה הראשוני הזה במקומות שבהם הוא מהווה את קרש ההצלה של בני שכבות עניות, באין בהם קיום לאפשרות קיום אחרת.
על יסוד זה יוצרת החרמה מסוג זה ביטול ענפים תעשייתיים שלמים בגלל גרימה לאי-רווחיותם. לפיכך, במקומות ובמצבים שבהם הקמתה של תעשיה, "נצלנית" ככל שתהיה, הוא הדבר שעשוי לחלץ חברה שלמה מעוני, החרמה מסוג זה, שמטרתה לפגוע בעשירים "המנצלים" פועלת, למעשה, כנגד העניים.
עם זאת, במקום התביעה הדוגמטית והבלתי אפשרית לבטל את "סדנאות היזע", נשמעים לאחרונה קולות, אשר מתוך ההבנה שלמעשה מדובר בשלב ראשוני והכרחי של דרך שמובילה מן העוני הפרימיטיבי אל העושר המודרני, קוראים לאישור חיובי של שלב זה של תעשייה:
בעד סדנאות יזע
ניקולס כריסטוף, "ניו יורק טיימס" 9.6.06 קורא לחשיבה מחודשת לגבי המושג הישן:
"חלק מהמאמץ צריך לבוא מהמדינות האפריקאיות בצורת מערכה נגד השחיתות והביורוקרטיה. אבל יהיה זה מועיל מאד אם סטודנטים אמריקאיים יפסיקו להחרים סדנאות יזע ויפעלו למען הקמתן במקומות בהם שורר העוני הקשה ביותר..."
מן הדברים ניתן להבין כי המערכה נגד "סדנאות היזע" נמשכת בכל מקום שבו יכולים נושאי הרעיונות האנטי-קפיטליסטיים להכשיל את תנועתה של ההתפתחות התעשייתית המערבית, אפילו אם הדבר נוטל מידי העובדים המקומיים את האפשרות היחידה שלהם לעבודה. כפי שניתן להבין מן הדברים, אין אנשי השמאל, המתנגדים ליצרנים, ערים לעובדה שתנועה זו משמעה גם קידום כלכלי ותרבותי של שכבות אוכלוסיה שלמות ואם הם פועלים נגד מה שהם רואים כ"סדנאות יזע" כדי למנוע את מה שהם מבינים כניצול ה"פרולטריון", הם, למעשה, פוגעים בחברה במיוחד במצבים שבהם התפתחות תעשייתית היא הסיכוי היחידי שלה להתחמק מעוני ולהשיג בה התקדמות מסויימת.
בדרך כלל הפעילים למען העניים – במיוחד אלה שמבקרים את השכר הנמוך שאותו מקבלים הפועלים במדינות שבהן מקימים יזמים תעשיות – לא רואים את השחיתות האפיינית למדינות אלה, אשר חוברת ליזמים לא-מוסריים כדי להתעשר על חשבון האזרחים. שחיתות שלטונית זו היא הגורם הראשי לפגיעה בזכויות האדם של אזרחי מדינות אלה – ודווקא היא זוכה להגנה מצד ארגוני השמאל; הגנה זו מבוססת על הרעיון שהשלטון הוא המייצג את ענין העם המקומי – ושהיזם ובונה התעשיה הוא מנצלם.
זוהי, כמובן, דוגמה; כל מקרה כלכלי שונה מחברו ויש לשפטו לגופו. מוסרית, עולות המדינות החפשיות של המערב על מדינות העולם השלישי; במדינה חפשית בוחר העובד את המקום שבו רצוי לו לעמול – והוא יכול לפרוש כאשר תנאי עבודתו, כולל שכרו, אינם מוצאים חן בעיניו. בהתאם לכך, במדינות המערב החפשיות נעלמו, בתהליך המהפכה התעשייתית, כל חברה או מפעל אשר לא העניקו לעובדיהם מינימום סביר של תנאי עבודה. רק במדינות עריצות יכולות מסגרות הפוגעות בכלולים בהן להנות מהנצחה של מצבי דיכוי, עוול או ניצול, כי רק בהן יכול יצרן מושחת לזכות למעמד מונופוליסטי מידי השלטון. מונופוליזם ממשלתי הוא כלי דיכוי נפוץ בעולם הכלכלה הסוציאליסטי.
זה מה שקורה במדינות העולם השלישי, הנשלטות על ידי משטרים דיקטטוריים; תנאי העבודה של אזרחיהן מהווים, אובייקטיבית, ניצול – אך לא על ידי יזמים, אלא על ידי המשטרים והשלטון, אשר מתייחסים אל האזרחים כאל עבדים וגובים את ההפרש שבין רווח החברות הפועלות בהן לבין שכר העמלים בם. על אף עובדות אלה, המואשמים תדיר בניצול אינם האחראים לניצול במסגרת חוקי הכפיה השגורים במדינות אלה אלא היצרנים, אשר שאיפת הרווח שלהם הופכת אותם ל"נצלנים" הקלאסיים, על פי הספר המשלב את המרכסיזם עם האימפריאליזם לצורך ניתוח המציאות הפוליטית-כלכלית של העולם של ימינו.