מותרות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 832

 

מותרות

בחברתנו מתעוררת לעתים קרובות התייחסות שלילית מצד חלקים מסוימים של הגות אנושית, אשר דובריה מוקיעים את העובדה שבני אדם רבים נהנים מ"מותרות" – כלומר מערכים שאינם בגדר של צרכים חיוניים לקיום האנושי. אך מחוץ לצרכי הגוף החיוניים ביותר, שבעיקרם הצורך במזון ובמחסה, כל שאר שאיפות האדם נתונות למרות החלטותיו הרעיוניות ואלה כוללות את כל סברותיו, הרגליו ודעותיו לגבי מה שהוא צריך, וכנ"ל לגבי מה שהוא רוצה. בהקשר זה נאמר כבר בעולם העתיק כי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם", שמשמעו שכאשר מדובר באדם, גם הצורך במזון אינו מצטמצם לנתונים החומריים שנדרשים על ידי הגוף – וכי יש לרוח האדם דרישות שמתבטאות באיכויות שנלוות למזון, כמו טעם וריח הקשורים לדרך הכנתו.

היחס בין "צריך" ל"רוצה" הוא מעניין במיוחד כי דברים רבים שהאדם צריך הוא אינו רוצה ודברים רבים שהוא רוצה הוא אינו צריך. כך או כך, מניח איש השיווק הקטן סדרת דברים שהאדם צריך, כשהוא מבסס את חוות דעתו על מה שהאדם נוהג לצרוך ויוצא, בנוסף לכך, מתוך הנחה שהצרכים כופים את עצמם על האדם ולא להיפך. נכון הוא שדברים רבים הופכים למושאי רצונות הרכישה של האדם אך למעשה הרי מבחינה אובייקטיבית רק חלק קטן מהם הוא צורך כזה שבלעדיו לא יוכל האדם להתקיים. (בהקשר זה, נושא מוסף מיוחד יהיה צרכים אובייקטיביים מופשטים כלומר רוחניים שבלעדיהם תמות רוח האדם, על אף שרוב בני האדם אינן כשיר להבחין בהם ישירות).

לאדם צרכים רוחניים הקשורים בפעילות רוחו, שלגביה עולות שאלות רבות ומגוונות. גם אם הצלחנו לעבור את המשוכה של הצורך של האדם באמנות הקולנוע, יהיה מי שישאל, למשל, לגבי מוצר "מותרות" כמו מכשיר וידאו, שאלה מעניינת: בכמה מכשירי וידאו יש למשפחה צורך?

אם עלות ייצור מכשיר הוידאו היא 300$ והיצרן מוכר אותו ב600$ הוא מחשב את המחיר בד"כ לפי הרעיון ש600$ הוא סכום שמשפחה תעמוד בו בכדי לקנות מכשיר וידאו. מכיוון שכל בית ירצה במכשיר אחד כזה הדבר יעניק לו רווח של 300$ ליחידת מכירה. אך הגורם ה"קבוע" הנלקח בחשבון, זה שלמשפחה יהיה צורך ו/או רצון במכשיר אחד כזה אינו נכון. הרי מלכתחילה לא היה "צורך" לאיש במכשיר כזה וה"צורך" באחד נובע בגלל עלות גבוהה.

אם היה היצרן מצמצם את הרווח שלו ל100$ ומוכר את המכשיר ב400$ במקום ב600$ התוצאות היו אלה: 1. יותר אנשים היו מסוגלים להרשות לעצמם רכישת מחשב. דבר זה קרוב לודאי היה משנה את ההפרש. כלומר: במקום 1000 מכירות ע"ס רווח של 300$, היו 3000 מכירות של 100$. חשוב לציין, בהקשר זה, שמדובר בשוני בזרימת רווח ולא בכיסוי הפסד.

גורם נוסף הוא הזמן. סביר להניח שהסכום שיתקבל ממוצר זול יתקבל מהר יותר מאשר ממוצר יקר, בין היתר בגלל שבמקרה של מחיר גבוה משפיעים אורכי התשלומים וקשיי ההחלטה.

2. אנשים ישקלו להחזיק יותר ממכשיר אחד. החזקת מכשיר אחד אינה ענין מטפיזי – זהו ענין של יחס בין רצון ליכולת. מכיוון שמדובר במכשיר וידאו יש להתדיין עימו כמודל:

לצורך הענין יש לשאול: ממתי אחזקת מכשיר וידאו הפכה ל"צורך"? התשובה על כך תהיה: מאז שהוא נכנס לשימוש על ידי אנשים רבים. אז הפך לחלק מחברה שנהייתה עשירה יותר באפשרויותיה. לפני נקודה זו הוא לא היה צורך וגם לא רצון. משנהפך לרצון הוא איננו מוגבל אלא במידת השימושיות, ואז, אם יעלה 400$, יימצאו משפחות שיהיה להן כדאי להחזיק שניים ואף שלושה מכשירים, לשימושם של בני משפחה שונים. אלה, מבחינה מספרית, יגדלו יותר מאשר תחשיב האוכלוסין שבד"כ מהווה נקודת הציון.

ויש אפשרות נוספת:

יחיד המחזיק ביותר ממכשיר אחד לצרכי הקלטה.

תחלופה גבוהה יותר בהקשר של שיפור דגמים וכו'

תהליך זה יכול להתרחש, כמובן, בכל תחום שבו מוצע לצרכן האנושי מכשיר חדש, שלא היה לפניו. המכשיר החדש – כמו הוידאו שלפניו – יהפוך למקור לשוק שלם שביסודו "צרכים" שלמעשה אינם הכרחיים וניתן לראותם כמותרות. אך מותרות הוא מושג שאסור לראותו כשלילי אלא כמייצג את הייחודיות של רוח האדם. זו איננה מוגבלת לגופו וממריאה לכבוש תחומי יצירה וחוויה נוספים באופן תדיר.

בהקשר זה יש לראות את הרעיון של חברת מותרות כחיובי בעיקרו – כמה שמאפיין את האדם. הרי מלכתחילה בלתי מעשי היה הדבר להבין את היצור האנושי ככזה שניתן לספק את צרכיו ברמת החומר. מכשיר הוידאו מייצג סיפוק של צורך רוחני יחידאי, אך כך הוא גם עם כל ספר או ציור שבהם השתמש האדם. קל, בהקשר זה, לראות כי המושג "מותרות" צריך להיות מובן כמיוחס למה שבו מותר האדם מן הבהמה, כלומר להיבטים של חיי האדם שבהם הוא מעוניין בסיפוקים שהם מעבר לרמת הגוף.