מאבקי אסכולות כלכליות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 937
מאבקי אסכולות כלכליות
בזמן שבו תומכי הסוציאליזם הריכוזי מאשימים, למעשה, את השכבה העשירה של האוכלוסיה, זו המיוצגת, לדעתם, על ידי השוק החפשי, בהגברת העוני – אם לא ביצירתו ממש, רואים הדוגלים בשוק החפשי את הממשלה כאחראית במובנים רבים להתפתחות העוני. יחד עם האשמתו של עודד שחר את אי המעשיות של החלוקה הסוציאליסטית הוא מזכיר גם את הממשל בהטלת קשיים על הפעילות הכלכלית. לנקודה זו משמעות רבה הנוגעת לסיבות לקיום העוני:
אם העוני הוא תוצאה של חוסר יכולת להתמודד עם האתגר שביצירת פתרונות לסיפוק צרכי האדם, מהווה הכלכלה הריכוזית הטלת עול על כל הפעילות הכלכלית בחברה. מבחינת התומכים באי התערבותה של המדינה בכלכלה אין ספק שדבר מסוג זה מהווה בלימה של כל התהליכים היצרניים במשק ולפיכך יש מקום להאשימו לפחות בחלק מן האחריות לקיום העוני. כאשר כל יזמה חדשה בכלכלה מלווה בדרישות פקידותיות מן היוזמים (כמו, למשל, רשיון עסק ותנאי רקע לפתיחת עסק), מאיטה הדרישה הפיקוחית את התהליך של פתיחת עסקים חדשים במשק כולו.
אך דרישות הפיקוח והניהול הציבוריים אינם נתפשים ככאלה העומדים בדרכו של המשק או ככאלה שמכבידים על העוסקים ביצירה. יתרה מזו, כל הפעולה הפקידותית הכרוכה בכלכלה נראית לעוסקים בה – וכנראה במיוחד לאנשי הממשל – כאילו היא טבעית לפחות כמו תנאי מזג האוויר. אפייני לגישה השלטת בישראל בנושא הכלכלה בכלל והעוני בפרט הוא דיון שהתקיים לאחרונה בנושא דו"ח העוני בכנסת. להלן קטעים נבחרים מדיווח עיתונאי בנושא:
ביום ג' 18 ספטמבר 2006 התקיים בכנסת דיון פגרה מיוחד בנושא דו"ח העוני החדש. לפי המדווח, פתחה יו"ר הכנסת דליה איציק את הדיון ואמרה שצמצום מעגל העוני חייב להיות יעד לאומי. הח"כ רן כהן אמר "...הממשלה הזאת עוד יותר גרועה מקודמתה מבחינת המדיניות האנטי-חברתית ואנו צפויים לגידול במספר העניים..." הח"כ ליצמן אמר, בין היתר, כי "...אנו בחודש הרחמים וממשלה שבה אין רחמנות היא הממשלה הכי גרועה".
מכל הנאמר על ידי המשתתפים ניתן להבין כי יש ביניהם הסכמה על מספר עקרונות משותפים, וביניהם על היותה של הממשלה היסוד לבריאות המצב הכלכלי וכי מנקודת מבט זו פחות התערבות של הממשלה לטובת העניים פירושה יותר עוני. העובדה שיו"ר הכנסת מדברת על פתרון בעיית העוני כעל יעד לאומי מוכיחה כי כל הכנסת מאוחדת מסביב לרעיון זה. הצהרותיהם של הח"כים מעידות על כך שאין להם התייחסות כלשהי המערערת על כך שמדיניות הממשלה היא שתקבע את מידת העוני – ושהכל רואים את מניעת העוני כפועל יוצא של החלטות הממשלה.
משלושת האישים שצוטטו בכתבה (קשה לדעת אם עובדה זו נבחרה על ידי הכתב בגלל שאיש בכנסת לא הציג אנטי-תיזה להנחתם) ניתן להבין כי הממשלה היא זו שיכולה, באמצעות חוקים שתחקוק, לקבוע את צמצום העוני. איש מהם אינו מציע לצמצם את ההתערבות הממשלתית בכלכלה או להעניק לשוק יותר חופש מהתערבות ממשלתית. בישראל, גם אלה שנחשבים למתנגדים להתערבות המדינה בכלכלה, אינם נשמעים בציבור בתביעה למדינה לצמצם את מעורבותה במשק.
אם יש להתערבות המדינה בכלכלה תפקיד כלשהו ביצירת העוני, נראה שצפויים אנו כחברה להמשכיות התהליך של גדילתו. אם יירד העוני בשנים הקרובות, לא יהיה זה בשל צמצום התערבות המדינה בכלכלה אלא בשל עליית התוצר הגלמי לנפש, אשר תשיג את מידת המיסוי והתהליכים הפקידותיים שמטיל הממשל על היזמה היצרנית.