להיות מציאותיים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 01 ספטמבר 2013 15:07
- כניסות: 543
להיות מציאותיים
על חשיבות ההכרה במציאות
שוב ושוב אומרים מנהיגי המדינה לאזרח הישראלי ששומה עליו "להיות מציאותי"."אם תהיה מציאותי" הם אומרים לו "ייקל עליך להבין את דרישות התנאים המאלצים את כולנו לפעול בהתאמה להם, ואשר אתה סובל מהם כל כך".
להיות מציאותי היא, למעשה, מה ששומה על אדם לעשות כדי להגיע לרמה טובה של קיום. זוהי פעולת האדם בהתאם למה שמציאות קיומו מאפשרת לו. האדם – ובכלל זה האדם היהודי - מנסה לחשוף את האמת לגבי מה שהוא, למעשה, העובדות הראשיות בחייו אלה: העובדות הפוליטיות הראשיות בהקשר זה הן א. שהוא עבד המדינה. ב.ששליטיה חיים על חשבונו. ג.שאין לו כל דרך חוקית להתנער משליטתם ולשוב לעצמאות כללית.
מבחינה מציאותית, נולד האדם בכלל – ובמיוחד האדם היהודי - כמהות חופשית, אשר חופש הבחירה שלו מבטא את יכולתו לעשות ככל שעולה על רצונו, ומבלי ששום כוח חיצוני יעמוד בדרכו ליישם את חפצו. דווקא מכיוון שכל יצור חי נולד עלי אדמות כשטבעו הקבוע מראש מתבטא ביכולות פעולתו, ניתן להבחין בכך שאם לא ימלא האדם תנאים אלה של טבעו הוא עלול להחמיץ חלק חשוב מטבעו הייחודי.
כשיש לאדם כשרון מיוחד לביצוע פעולה מסויימת תהיה אי ביצועה החמצה קשה של חייו. אך בכך לא יסתכם הדבר; החמצה זו תהפוך את חייו לאומללים ואת קיומו היום-יומי לקשה במיוחד. זה מה שיהיה מן הסתם גם גורלו של העם היהודי אם לא יממש את יכולותיו הייחודיות כעם.
כצאצאי העם היהודי שומה עלינו להיות מודעים ליכולות המיוחדת שלנו כעם. גם אם איננו שומרי מצוות או אנשים דתיים, הרואים את נקודת המבט האלוקית כנקודת המוצא להבנת עתידנו, יכולים אנו להניח כי הישגיו של היהודים בעולם הם הדבר המובהק ביותר שיכול הוא להציג לגבי עצמו כ"תעודת זהות" כלל-מציאותית. וזה גם מה שצריכים היו לקחת בחשבון מנהלי המדינה, אשר לקחו על עצמם את הדאגה לגורלו של העם.
עתידו של עם ישראל נתון בידיהם של בני אדם שאינם רואים קשר כלשהו בין מציאות היכולות המיוחדות שיש לרוח ישראל לבין מחוייבות יישומן של יכולות אלה במציאות קיומו בעולם. בהתנהלותם מאז קום המדינה מראים הם כי הם אינם רואים את הקשר הכרח פעולות ניהולם אותו לבריאותו הנפשית. יחסם של ראשי מדינת ישראל אל עם ישראל כאילו היה אחד מעמים רבים עלול להיות הרה גורל לגבי מימושו העצמי – ומה שיביא לתוצאות הרות אסון לגבי יכולתו העתידית.
עם ישראל איננו עם "טבעי"; עבור עם ישראל, אין המשמעות של להיות מציאותי אך ורק קיום של חיים, אלא סוג של קיום ייחודי שאין כדוגמתו בעולם. היהודי – הן כיחיד והן כעם – מייצג תפיסת מציאות מיוחדת בהעמקתה וביכולת התמקדותה; היהודי יכול להביא לעולם התפתחות מפליגה בכל תחומי הרוח ואל לו להחמיץ זאת בגלל הנהגה פוליטית חסרת מעוף, אשר תראהו רק כאחד מעמים אחרים שכל מטרתם קיום חומרי ו"טבעי".
ההסטוריה של עם ישראל מלמדת את כל המתבונן בה בתשומת לב כי היא מכילה ערכים שרק המחקר המדעי יכול להראות את ייחודיותם ביחס לשאר עמי העולם; צורת התארגנותו של העם מימיו הראשונים בהסטוריה העולמית, מערכת החוקים המיוחדת שלו, שאותה קיבל עליו זמן קצר לאחר שיצא ממצרים ודרך התנהלותו בארצו ובגלות לאחר שהועזב ממנה מצביעה על כך שהעם היהודי ניחן בתכונות מיוחדות שמאפשרות לו להתמודד עם תנאים ואתגרים מיוחדים במינם.
לאורך כל ההסטוריה הארוכה שלו הצליח העם היהודי להגיע להישגים מיוחדים במינם, המצביעים על כך שה"מציאות" שלו נועדה להיות שונה לגמרי מ"מציאות" קיומם של שאר עמי העולם באופן בולט: עם ישראל הצליח להגיע להישגים גבוהים במיוחד ביחס לשאר עמי העולם – והוא עשה זאת על אף שהוא לא קיבל כל הנחות מיוחדות לטובה; למעשה, ההיפך הוא הנכון: לאורך כל השנים הארוכות של קיומו ידע עם ישראל קשיים קיומיים רבים ביותר, אך הוכיח כי רבים מקשיים אלה נבעו כתוצאה מכך ששמר על ערכים גבוהים מכל משמר – וכי לאלה שמור היה מקום של כבוד בתרבותו.
מבלי להתהדר באיכויותיו המיוחדות בפני כל העמים האחרים ידע עם ישראל כי הוא מחזיק ביכולת מיוחדת של ידיעת המציאות וכי הוא מגלם במהותו אולי את היכולת הגבוהה ביותר של קבוצה אנושית להתמודד עם תנאי מציאות ולהצליח הן להחזיק מעמד בה והן לגלות תעצומות נפש מיוחדות שיש בהן כדי להביאו לתוצאות מיוחדות מבחינה מציאותית. במובן זה, לפחות, ניתן לראות בבני ישראל בני אדם המסוגלים להיות מציאותיים במיוחד, כלומר לזהות את מה שמאפיין אותם ואף להפוך ערכים אלה לכלים שבאמצעותם מסוגל הוא לתרום לא רק לעצמו אלא לכל הסובבים אותו.
לעם היהודי יש אפשרויות גדולות במיוחד; יחסית לשאר העמים הצליח עם ישראל לשמור על קיומו בכל תחום טבעי ותרבותי, וןאף לעצב באופן מיוחד רמת הישגיות טובה בתחומים רבים אחרים. רבים מהישגיהם האובייקטיביים (מציאותיים) של אנשי הרוח היהודיים היו לשדרוגים כלל-עולמיים בתחומי המדעים השונים וקידמו את האנושות כולה. מבחינה זו, תוקף האמירה "להיות מציאותי" ביחס לעם זה חורגת מהתייחסות לכל שאר העמים, ויש בה כדי להגביר את נכונותם המציאותית של ערכיו, על אף הקשיים המוטלים עליו.
יכולתו המציאותית המיוחדת של עם ישראל לשפר את ביצועיו בפרקים העדכניים של קיומו (כמו בשובו לאדמתו העתיקה) היתה לשם דבר בין כל אלה שמעוניינים להביא קידמה ופריחה למקומות חדשים. גם מבלי לגרור אל הענין את הבטחת האל העתיקה שקיימת עוד לפני שהגיע העם לארץ ישראל ממסעו במדבר אחרי יציאת מצרים, יכול כל אדם להבחין ביכולת המיוחדת של עצמאות העם הזה ויצרניותו אשר התבטאו ביכולתו להקים ממש "יש מאין" ארץ פורחת, תרבותית ומתקדמת בכל תחום אנושי ובתנאים של מלחמה להגנה עצמית, כאשר הוא מסייע לכל שכניו (כולל אלה שתקפו אותו).
בהקשר זה מתבלט באופן ברור הקוץ שבאליה; עם ישראל לא הוערך כהלכה על ידי כל אלה שמעורבים בבנייתו, החל מהיהודים שומרי המצוות וכלה באנשי העמל החומריים בתחומי המדע והחקלאות. כל אלה לא הצליחו "להיות מציאותיים" במלוא מובן המילה: הם לא הצליחו לראות נכוחה את יכולתו של העם היהודי לתפוס את מלוא המשמעות של יכולת פעולת המציאות המיוחדת שלו. בשל חוסר זה החמיצו מנהיגי ישראל את ההזדמנות להפוך את העם בארצו לדוגמה חיה של הצלחה עובדתית בהסטוריה העולמית; זו הסיבה שבגללה ממשיך העם היהודי, על אף על הצלחותיו המיוחדות, להגרר משלב לשלב מבלי לבצע הלכה למעשה את יישומם של יכולותיו באופן ברור. עם ישראל של היום עדיין מרשה לשליטיו לכלוא אותו בארצו בתנאים קשים מבחינת תנאי המציאות המוסריים שלו.
את ההכרח להכיר במציאות ולהיות מציאותי בהקשר היחס לעם ישראל ניתן להדגים במשל פשוט: אם מגדל אדם בחוותו סוסים אציליים במיוחד, כאשר הוא מאמין שמדובר בחמורים ומספק להם רק את נהדרש על ידי חמורים, הוא לא יגיע לגידול רמה טובה במיוחד של סוסים וייכשל במשימתו. כך הוא במקרה של עם ישראל, שהוא האציל מבין העמים הקיימים ונכון לו עתיד מזהיר של קידום עצמו והאנושות גם יחד.