לא סתם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שני, 12 אוגוסט 2013 08:35
- כניסות: 769
לא סתם
חיי האדם היהודי
בעולם של ימינו מניחים רוב בני האדם (אם בכלל המחשבה עולה על דעתם) כי לא קיימים מטרה או תכלית מוגדרים לחיי האדם. אך לפחות כשמדובר באדם היהודי הרי זה אינו אדם של חיים רגילים, שגרתיים, שבהם רק עצם הקיום הוא משאת הנפש ודי בכך.
חיי האדם בכלל והיהודי בפרט הם, למעשה, חיי עמל; החיים נזקקים לצרכים מסויימים שעל כל מי שהוא בעל-חיים מוטל למלא את צרכי הקיום שלו, שאם לא כן לא יוכל להמשיך ולחיות. כל מי שחי בעולם צריך למלא תפקיד מסויים, אשר צרכיו הטבעיים מבטאים אותו ועליו להשלים את הצרכים האלה כדי ליהנות מחייו באופן מלא.
העולם נברא מתוך כוונות מסויימות, שבהן כל עולם החי, הגזע האנושי והאדם היהודי הם נזר היצירה האלוהית. מבחינה זו יש מטרה, סיבה ותכלית לכל בעל חיים. אין עליהם לדעת מה בדיוק היא מטרה זו אך די להם בכך שאין חייהם כאלה של סיפוק אם אינם דואגים לצרכיהם.
היהודי נברא כדי למלא תפקיד מסויים בתכנית האלוהית, שמטרתה הכוללת היא לברוא עולם של חיים טובים לכל, והאדם היהודי הוא, בכל אלה, המגשים הראשי של האפשרויות הקיימות בעולמו של האל. אלא ששומה על היהודי – כמו כל חי הקיים בעולמו של האל - למצות את האפשרויות שמעניק לו טבעו. אם יעשה זאת הוא יישם את חלקו בתכנית האלוהית ויקבל את השכר המזומן למיישמיה של תכנית האל.
תכנית חיי היהודי הם אחד מן החלקים הקשים והמשוכללים ביותר בתכנית הכללית של האל; הם אינם מבטיחים אושר או שמחה עלי אדמות וייתכנו בהם סבל וצער גדולים. אך המציאות היא הרבה יותר מהחיים עלי אדמות – ומגשימיה אינם חורגים מהמוטל עליהם בכל מצב, גם אם אין הם מודעים כלל להיקף תכלית חייהם במסגרת משימות האל.
לגבי הלא-יהודי אין בכל זה אלא משום תיאוריה ריקה או רעיון שהוא כגוף נטול בשר, אך ניתן לבחון מחשבה זו ברמה של העולם הפסיכולוגי של האדם היהודי; פרט אחד כזה הוא בדיקת הנטיות נפשיות הקיימות באופן מובהק בעם היהודי מאז ומתמיד, וביניהן: ההימשכות לידע כללי, ליצירה אמנותית ולהתוויית חותם יחידאי בנתיבי העולם.
מקומו של האדם היהודי בסולם תיקון העולם הוא המסביר מדוע מטבעו מקורב היהודי יותר מהשאר לידע הכללי לגבי העולם, כפי שמומחש הדבר על ידי מקומם של היהודים ברשימות ההישגים הגדולים בכל תחום כלל-אנישי, כמו זו של פרסי הנובל. לכל מי שעסק עם יהודים ידוע כי אחד מהמאפיינים הטבעיים של היחיד היהודי הוא ענינו המוגבר במתרחש בעולם ושאיפתו לגבש דעה מוצהרת ברבים מן הנושאים המוכרים לכל.
אחד מנושאים אלה הוא העיסוק באמנות; הרבה מעבר ליחסיות המספרית שלו, גדול הוא מספרם של היהודים העוסקים בהצלחה גדולה בביצוע מוסיקלי. זהו אחד התחומים שבהם ניכרת תרומת האדם היהודי לאיכות חיי האנושות ולשדרוגה בעולם הזה.
האדם היהודי אינו חי חיי ידיעה מפורטת לגבי מקומו בעולם או לגבי כל פעולה שהוא עושה או שהוא מעורב בה אך מבחינה יחסית, בעצם העובדה שהוא מחזיק בתיאוריה מקיפה המובעת בדברי התורה, המודגשים שוב ושוב בפרשנות גדולי התורה שבכל הדורות, שדבריהם תואמים זה את זה, יש לו תפיסה היקפית טובה של הידע התואם את מצב המציאות.
ידע זה הוא, למעשה, מה שקרוי מן התקופה היוונית ידע פילוסופי; יש בו, בידע זה, די כדי להציב את הידע האישי היחידאי שבידי האדם בהקשר מציאותי מלא ולבחון אותו ביחס לשאר תחומי הידיעה האנושית. בהקשר זה, הוא כולל התייחסות לאלוהים שברא את העולם, למצוותיו ולמשימתו של העם היהודי בעולם. באמצעות ידיעה זו מקבל האדם היהודי סוג חוסן מיוחד העולה על ידע שאין בו גורמים כמו ההבטחה האלוהית המבטיחים את קיומו גם אל מול גורמי אויב אשר פוגעים בו לאורך דרכו הארוכה. מבחינה זו, העם היהודי הוא חסין במיוחד אל מול קשיים מיוחדים הנובעים ישירות ממשימתו הייחודית, כמו התמקדותו בשמירת המצוות הכוללת את טהרת העם ומשפחותיו ואת התנהגותו המוסרית המיוחדת, המהווה גורם מנחה בכל הקשר מעשי, כמו הקפדה על ערכיו הנוגעים למוסריותו המיוחדת בעולם.
כשהיהודי מצוייד בידיעה מקיפה ומפורטת (אף כי לא מלאה) לגבי דרך החיים שמצווה עליו לאמצה בחייו הוא חש, לרוב, חוויית חייו ייחודית ומציותה העובדתית של חוויית החיים שלו מאפשרת לו לחוות אושר אנושי מיוחד במינו, העולה לאין ערוך על סוגי האושר המקובלים על שאר חלקי האנושות. תצפית על העם היהודי מלמדת כי שומר המצוות קונה לעצמו נחת מיוחדת אם וכאשר הוא ממלא את מצוות ד', שאין דומה לה בתבל – וכי מאידך אין הוא נפגע באופן מיוחד ממטלת שמירת המצוות שיש לו.
אך בעיקר ומעל לכל, מצוייד האדם היהודי המאמין, אשר השקיע חלק ניכר מחייו בלימודים מפרכים, בתמונת הקשר כללית של המציאות, המאפשרת לו עמידות רבה ביחס לשאר מיני האדם, אלא אם כן השיגו גם הם רמה גבוהה של ידיעה לגבי המציאות; האדם היהודי הוא מציאותי הרבה יותר במיוחד לגבי נושא חשוב מרכזי והוא נצחיות החיים. כלומר: היות חיי האדם מהות אשר משך קיומה חורג בהרבה ממשך חיי הגוף האנושי החומרי עלי אדמות.
ידיעתו של האדם היהודי המאמין אודות נצחיות הנפש והדרכים הרבות והמתוחכמות של התקשרותה של זו לבורא העולם מציבה לכל חייו תשתית מיוחדת של איכות קיומית, אשר איננה נשמטת עם התקלותו של אדם זה בקשיי הקיום או בעימותים הרבים אשר עליו לחוות עם שונאי בורא העולם ועם נציגיו, שהוא כלול בהם. כאשר הוא יודע במידת ודאות גבוהה ביותר על המשכיות קיומו בעולם ועל היות חייו עלי אדמות רק חלק פחות חשוב מכלל קיומו ועמלו בעולם – וכאשר יודע הוא כי כל מעשה חיובי שלו זוכה בשכר טוב אשר מוענק ליראי ד' מלא האדם היהודי סיפוק ואושר שאין בעולם תקלה או קלקול שאין הוא יכול לעמוד בפניהם.