ערך האדם ביהדות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-שישי, 10 מאי 2013 06:25

כניסות: 539

ערך האדם ביהדות

 

על בני עם ישראל לשדרג את תחושת הגאווה שברשותם בשל היותם יהודים. שדרוג זה משמעו שעליהם ללמוד להבין כי אין הגאווה היהודית סוג של הרגל או הלך-רוח אלא עובדת מציאות הנסמכת על עובדות מציאותיות שבראשן הערך שרואה האדם היהודי בעצמו כאדם.

 

רבים בעולמנו מתבלבלים תכופות בין הוקרת ערך האדם כגבוה בשל קרבתם הרגשית כלפיו, אך בחברות מסויימות – שהיהדות היא מובילת הדרך שביניהן – מעריכים את כל בני האדם באשר הם ורואים, על כן, מקום לתפוס את כל בני האדם בעולם כיצורים בעלי צלם אלוהים.

 

מבחינה יהודית דתית בריאת האדם על ידי האל קודמת לבריאת העם היהודי, אף על פי שמבחינת מדרגה נמצא העם היהודי מבחינה פוטנציאלית במקום הגבוה ביותר בין עמי העולם. דבר זה אומר שהערך האנושי גבוה ביותר מבחינה עקרונית ועולה אף על ערכו של העם היהודי. לפיכך אין להסיק ממעמדו של היהודי כי ניתן להציבו כעולה על גזע אנושי אחר כלשהו (כפי שעשו, למשל, הנאצים). בשל כך מוענקת עלידי ההתייחסות היהודית משקל של כבוד רב לערך האנושות בכללו, בהנחה שערך כזה קיים ברשותו של כל אדם באשר הוא.

 

היהודי איננו רואה בני אדם המחזיקים באמונות שונות משלו – אף כי לדעתו הם טועים – כפחותי ערך מבחינה אנושית. כדי להסדיר מערכת יחסים נאותה עם כל בני העולם ניתן למצוא ביהדות את 7 מצוות בני נוח; מדובר בחובות אנושיות כלליות ששומה על כל אדם באשר הוא לקיימן מתוקף היותו נברא בצלם האל וככזה עולה על בעלי החיים. אך אין היהדות, המכירה במצוות בני נוח, מופקדת לשמור בעולם על קיומן של מצוות אלה; מדובר במצוות טבעיות, שהשכל הישר מצדיקן ומאשרן, וכדי למלאן אין האדם מחוייב לדבר נוסף.

 

ההכרה במצוות אלה ביהדות איננה מעניקה לאדם היהודי רשות או אפשרות לראות את מי שאינו יהודי ככזה שמחוייב להלכה היהודית או כאדם שניתן לפגוע בזכויות האדם שלו.

 

ההבדל בין היהדות לאיסלם או לנצרות הוא בכך ששתי דתות אלה, על אף שיצאו מחלציה של היהדות, מצאו לנכון לכפות את השקפתן על בני אדם אחרים בכוח הזרוע בשל האמונה בכך שאמיתותן עולה על זו של שאר הדתות. אך היהדות איננה עושה כך – ולא בגלל שאין היא רואה את אמיתותיה כמציאותיות ואמיתיות באופן מלא, אלא דווקא בגלל ההכרה היהודית במציאות בכלל ובמציאות הטבע האנושי בפרט; היהדות לוקחת בחשבון את טבע האדם בהיבטיו המציאותיים החשובים, שהגדול בהם מתבסס על כך שהאדם הוא בעל זכויות המקנות לו חסינות כלל-עולמית שאינן מתירות לפגוע בו – ולכך מצטרפת הזכות שמוענקת לו על ידי חופש הבחירה שלו, אשר איננה מרשה לדבר זולת יכולת הבחירה היחידאית שלו לקבוע את אמונתו.

 

מתוקף זה מעניקה היהדות לכל בני האדם את הזכות והאפשרות להתקדם באופן עצמאי אל האמת כראוי לאדם: באמצעות לימוד והתקדמות עצמאיים וחופשיים וללא כפיה. דבר זה מביא בדרכו להבנה שדרך היהדות תואמת גם את השלום הכלל-עולמי המהווה את התגשמות חלום רבים. מבחינה זו, כמה מגוחך הדבר שזרים כופים על היהדות שלום.