חוכמה מעשית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שני, 26 נובמבר 2012 09:06
- כניסות: 1189
חוכמה מעשית
מן הכלל אל הפרט
ספרים רבים קיימים בארון הספרים היהודי. אלה מקיפים טווח גדול של ידע, החל מידע מופשט הנוגע לכללי קיום המציאות והעולם (שבפילוסופיה מוגדר לרוב ככזה הנוגע למטפיסיקה – מדע היש) וכלה בידע הנוגע לחיי האדם היחיד בפועל. טווח זה מקיף את כל מסגרת הידע האנושי וקושר יחדיו את כל פרטיו לאחדות אחת. מבחינה זו קיימת התאמה בין הדרך שבה רואה מסורת ישראל את האל – כאחדות הדברים כולם – לבין הדרך שבה שומה על האדם לנהוג בהתאמה לדבריו. על דרך המשל ניתן לראות בכל המכלול הזה מערכת המקיפה את יחסי הכלל והפרט, שבה יכול האדם לראות איך כללי פעולתו הפרטיות בחייו תואמים את הכללים שלפיהם פועלים המציאות והעולם.
מבחינת עולם הספר היהודי עקרון זה מתבטא בכך שמעבר לספר הספרים – התנ"ך – מהווה התלמוד את היצירה הספרותית הראשית שבה עוסקים גדולי ישראל לאורך הדורות. כי אף שהתלמוד נוצר במשך שנים רבות אחרי התנ"ך אין הוא נפרד ממנו, ובמיוחד לא התורה, שהיא החלק הראשון בו. דבר זה, התלמוד, המבוסס על התורה והמסתמך עליה, הוא ביטוי של היותו מקשר בין התורה לבין ההלכה, כלומר שתפקידו בחיי העם היהודי כמוהו כתפקידו של מורה המתמחה ביישומם המציאותי של הכללים הקיימים בתורה.
בזמן שמצוות התורה מהוות צורה של הגדרת עקרונות פעולה כלליים, מהווה התלמוד בנין בעל היררכיה של פירושים המקושרים פנימית בהתאם לרשימת נושאים סדורים הנוגעים לחיי האדם היהודי. ספר התלמוד מציג את מאות שנות הדיונים המורכבים והמפורטים שנערכו בין אישים גדולי דעה ועמדה, אשר עסקו בהנחיות מעשיות לגבי דרך יישומם במציאות המעשית של מצוות האל.
המצוות מוכרות לרובם ככולם של היהודים מקריאה בספר התורה, שבו הן נמסרות בלשון האל, שהבנתה איננה פשוטה ושווה לכל נפש. דבר זה יוצר מרחב אפשרויות הבנה ופירוש בלתי מוגבל אשר בעולמו של אדם חסר השכלה יכול להתבטא בצורות רבות, שונות לגמרי זו מזו ואף סותרות. הבאתו של כלל או עקרון המנוסחים כמצווה תורנית למציאות הפעולה המסויימת של חיי היהודי שומר המצוות היא משימה רבת אתגר המחייבת דיוק והבנה.
לצורך מילוי תנאי זה של אחדות הבנתית אשר תקיף עם שלם על ריבוי דורותיו אשר נפוץ עלי אדמות בכל העולם במשך אלפי שנים יצרה יהדות את מנגנון ההעברה של חוכמת ישראל שמטרתו להגיע ליעילות המירבית מבחינת השאיפה לאחדות ודייקנות שנדרשים להסכמה ברמה גבוהה של חכמי הדורות של מסורת ישראל הן לגבי מידת ההעברה של ידע מפורט בנושאים הרבים שהתורה מתייחסת אליהם והן לגבי התקשורת המורכבת של יוצרי ההלכה בינם לבין עצמם, אשר מבססים את עמדותיהם על כל מה שקיבלו בהשתלשלות שנמסרה לידם מנקודת הגיבוש הראשונית של עם ישראל. לפיכך, ציות לכללים המבוססים על ההשקפה הנוגעת לדרך הנכונה ליישום ההלכה בחיים ביחד עם הסכמה מאוחדת ומאחדת לגבי המתרחש במציאות הוא שאיפשר לאלפי חכמי היהדות להוביל את מליוני בני העם היהודי בהסטוריה הארוכה שלו (הארוכה ביותר בתולדות העולם) מן הכלל התורני לפרט היחידאי.