הטעות היהודית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 721
הטעות היהודית
היהודים היו לא סתם מיעוט נרדף אלא מיעוט יצרני נרדף. לאורך ההסטוריה היו היהודים, באופן קבוע, בין ההמונים ששנאו אותם וחיפשו כל תואנה להיפרע מהם לבין האדונים והמושלים אשר חפצו בנוכחותם וזיהו אותה כנוכחות המביאה שפע כלכלי. כך נחלבו היהודים פעם כפעם בידי הכוחות המנוגדים שהם שני היבטי החברה הנוצרית.
בהקשר זה, הטעות היהודית היתה בנסיון ושאיפת ההשתלבות של היהודים בקהילות הנוצריות, במחשבה שמה שעליהם לעשות הוא להיטמע ולהסתדר איכשהו - כנראה עד שיבוא המשיח.
זהו גם המצב היום, כי מה שהיו היהודים פעם זהו המעמד הבינוני היצרני - האנשים שהם עמלים ועובדים ואין להם ענין כלשהו לפגוע באחרים. האנטישמיות היא אנטי דינמיות ואנטי רוחניות. היהודים היו למתווכים בין הרוח המופרדת מהגוף (ההנהגה, האצילים והכמורה) לגוף המופרד מהרוח (ההמונים הבורים). כתוצאה מכך הם היו במצב של היצרנים לפי המציאותיות (הפילוסופיה של איין ראנד): מחד הם היו חיוניים לחברה ובלעדיהם לא יכלה להתקיים - ומאידך הם נשנאו על אי היותם מתאימים לרעיון האידיאל הנעלה הנוצרי ועל היותם מייצגים את החומר השנוא.
בהקשר זה נשנאו היהודים תמיד בדומה לדרך שבה נשנא הכסף: מחד הכל חפצים בו ונזקקים לו ומאידך הוא נתפס בעיני רבים כסמל לשחיתות, לרקבון ולרוע – אלא אם כן אתה מבין את הכשל ההגיוני ואת הטעות הטראגית המעורבים בו. בהקשר זה נכנסת לתמונה הפילוסופיה של אין ראנד; זו מכילה זיהויים חשובים שהיהודים צריכים לאמץ כדי להשתמש בהם בעתיד, החל מזיהוי משמעותו החיובית של הכסף והמשך בזיהוי היצרנות האנושית כגורם היסוד האנושי שמצביע על מוסריותו של העם היהודי כיצרן.
היחסים בין היהדות לפילוסופיה הם הקרקע שבה יש לחפש את הטעות בפעולתם. על היהדות נפתחה מתקפה רעיונית והם - במיוחד אלה מביניהם שיכלו - מכיוון שלא מצאו לנכון להעמיד טיעונים סותרים מול הטענות נגדם. במובן זה יתכן שהטעות המרכזית יסודה בהנחה שאין לכל שאלות הפילוסופיה החדשה תשובה ביהדות.
כך או כך, ההנחה הקיימת היום ביהדות היא (וכנראה גם בעבר) שאלוהים ימצא פתרון מחוץ לטבע בכדי לסדר את הענינים "בסופו של דבר". אך אין עדות לכך שאלוהים עובד מחוץ למסגרות הטבע. נסים ונפלאות הם אירועים מיוחדים שאינם מחוץ לגדר הטבע ולמעשה, האירועים המדהימים ביותר בהסטוריה האנושית שייכים לתחום הגאוניות התודעתית של פעולות השכל האנושי אשר חלק גדול מאד מהן איננו מוסבר עד היום באמצעות המדע.
הביטויים של יכולות השכל קיימים הן ביכולת האמנותית האנושית בביטוייה היצירתיים הנעלים ביותר של המצאה וחידוש והן בתחומים אינטלקטואליים ששייכים למחשבה הטהורה. מבחינה זו, התעלמות מן הפילוסופיה היא בו בזמן התעלמות מן הכוח המניע הראשי (האלוהי) שקיים במציאות וגם התעלמות מהפלא והנס הגדול שנעשו במציאות בכדי לכוון את בני האדם בכלל ואת היהודים בפרט לפעולות שנדרשות על ידי העולם.
השכל כמכוון את פעולות האדם הוא ענין מטפיסי והוא נזקק גם, לשם פירוש נכון, לתורת משה. על כן יהוללו חידודיו בכל הזדמנות ועל כן ישובחו תכונותיו וייזכרו תכונותיה המיוחדות של הרוח האנושית אשר פעמים רבות נחה על האדם כרוח אלוהים.
תפקידם ההסטורי של היהודים היה לדבר - בכל הקשר ובכל הזדמנות - ולומר את הדברים לא בצורה מיסטית אלא בצורה רציונלית, כלומר: בצורה שדבריהם יוכלו להתקבל על דעת אלה ששומעים. היהודים היו צריכים שלא לשתף פעולה עם בוזזים כאשר ניתן בעליל לראות כי דרכי שלטונם אינן צודקות ולעשות כמיטב יכולתם בכדי להראות שהם מסוגלים לפתור בעיות ולעשות דברים בצורה טובה יותר בשמיים וגם בארץ.
היהודים היו צריכים לזהות את מקור כוחם הרוחני ואת המעלות שלו על כוחם (או, יותר נכון, חולשתם) של אחרים. פיתוח הרעיון היהודי מראה כי הם קיבלו יכולת על תנאי במסגרת חוזה מיוחד עם הבריאה העולמית והם לא עמדו בתנאי. הם השתמשו ביכולותיהם המיוחדות בהקשר מצומצם מדי וכתוצאה מכך יצרו נזקים קודם כל מבית ולאחר מכן מחוץ.