הבהמה של הרבי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 645
הבהמה של הרבי
ביהדות נהוג לספר על כך שבעלי חיים המקורבים ליהדות מגלים רגישות גבוהה ביותר לעניני החומר, רגישות המתואמת עם המתבקש מהמצוות השונות. למשל, הבהמות הנחות בשבת מפתחות רגישות לגבי מחזורי עבודה-מנוחה, התנהגות בעלי חיים ביתיים מסויימים הופכת למתאימה להרגלים האנושיים ועוד; בין אלה ידוע הוא הסיפור על הבהמה של הרב המבחינה בין מזון כשר לטרף ואיננה אוכלת טריפה. פעמים רבות משתמשים בסיפור זה כדי להעיד על רמת ההתאמה הגבוהה למציאות שיש בסביבתו של הצדיק.
אף אם נכון הוא הדבר, אני רואה בעייתיות גדולה ברגישות שאיננה מושגית. זה איננו חדש שבעלי חיים רגישים לדברים מסויימים יותר מבני אדם כפי שבני אדם שונים ברגישויותיהם. השוני איננו בהכרח חיובי ופעמים רבות באה לידי ביטוי, בהקשר זה, נוסחה שדוקא מכוונת אותנו לחשוב שמא רגישות בכל מחיר היא רגישות במחיר שאינו משתלם. למשל, יודעים אנו כי חוסר ראייתו של עיוור מפוצה מאידך ביכולת הקשבה טובה יותר ואנו יודעים כי למפגרים יש רגישות גבוהה לערכים אסתטיים.
כל אלה מראים שיש איזון בין מיני אופי וסוגי טבע במציאות, אך לא תמיד עלייתו של היבט אחד תביא לעלייתם של שאר ההיבטים. הגרעון היסודי ברעיון שמעלה תדיר את בהמתו של הצדיק כדוגמה איננו ההמלצה הברורה והחיובית לחיים שבהם תעלה הרגישות האנושית אלא ההמלצה הנסתרת לקבל רגישות זו על ידי חיים כבהמה. אם אני צריך לבחור בין חיי אדם לחיי בהמה רגישה או, אפילו, מאושרת אני מעדיף את האפשרות הראשונה.
ערכים כאלה ניתן למצוא בחלק גדול מהסיפורת היהודית, כמו זה שנסב על רגישות הבהמה של הצדיק. ההדגשה של המסורת החסידית לגבי רגישות הבהמה של הצדיק לערכים כמו השבת מהווה המחשה לרוחניות השוררת בכל – וגם לכך שמבחינת היהדות אין הרוחניות נעצרת בגבולות האנושיות, אלא קיימת במציאות כולה. והלקח מכך, כנראה, הוא שכפי שיכול אדם להתנהג כחיה, יכולה החיה לגלות תכונות אנוש.